טיול משפחתי ביפן

בחודש אוגוסט 2017 ערכנו טיול משפחתי של שלושה וחצי שבועות ביפן עם שלושת ילדינו בני 16, 13 ו- 5. הביקור ביפן היה חלקו השני של הטיול שלנו, בחלק הראשון טיילנו במשך כ- 3 שבועות בווייטנאם (על הטיול שלנו בווייטנאם אפשר לקרוא כאן: טיול משפחתי בווייטנאם).

היינו כבר במקומות נהדרים רבים ברחבי העולם, אולם יפן היא ללא צל של ספק אחד מהיעדים היפים, המרתקים והמיוחדים ביותר שבהם ביקרנו. יפן היא מקום מכושף של ממש – כמעט כל מי שמבקר בה חוזר נפעם. כל הסופרלטיבים ששמענו עליה נכונים: מסודרת, מאורגנת, מנומסת, מדויקת, מצוחצחת, בטוחה – ובעיקר שונה מכל מקום אחר שבו ביקרנו. יפן היא סוג של פלנטה אחרת, ובזה ייחודה וסוד קסמה.

כמה פעמים רציתם לצאת לטיול וחיפשתם משהו מיוחד, מעבר למסלולים הסטנדרטיים ולאטרקציות המוכרות ? מתכננים טיול ורוצים להפוך אותו למשהו ייחודי, מעניין ושונה? מחפשים מתנה מיוחדת ליום הולדת, יום נישואין, בר/בת מצווה, או כל אירוע משמח אחר ? לחצו כאן לחוויית טיול ייחודית למטייל העצמאי

לאחרונה התפרסמה בתקשורת ברחבי העולם הידיעה הבאה – “הרכבת יצאה 20 שניות לפני הזמן, חברת הרכבות היפנית התנצלה”. אני חושב שזהו התיאור הטוב והמזוקק ביותר של כל מה ששונה ומיוחד בתרבות ובחברה היפנית…

באיזה עוד מקום בעולם תמצאו שלט כזה ?

יפן היא יעד קל ופשוט מאוד לטיול, למרות מחסום השפה. היא הייתה בעבר מדינה יקרה מאוד, ולמרות שגם היום היא איננה זולה, בוודאי בהשוואה ליעדים אחרים במזרח, הרי שניתן בהחלט לטייל בה בתקציב סביר – בחישוב גס אפשר להשוות את העלות של טיול ביפן לטיול במערב אירופה (אם מנטרלים את מחיר הטיסה).

בסיכומו של דבר – ביקור ביפן הוא כאמור חוויה ייחודית, והיא מהווה לדעתי יעד נהדר לטיול משפחתי.

תכנון הטיול

הטיול שלנו נמשך כאמור כשלושה וחצי שבועות ברוטו. בתחילתו טיילנו לבד, ובהמשך הצטרפו אלינו בני משפחה נוספים (ה- “תירוץ” הרשמי לטיול היה בר המצווה של בננו) וטיילנו בקבוצה גדולה יותר – מה שהשפיע כמובן על קצב הטיול ואופיו.

כשתכננתי את הטיול נעזרתי רבות בפורומים, בטיפים ובבלוגים של אתר למטייל ובמקורות מידע נוספים. העיקריים שבהם היו:

– אתר Japan Guide שמכיל מידע רב ומפורט והוא ממש בגדר חובה לכל מי שמתכנן טיול ביפן:

http://www.japan-guide.com

– אתר התיירות הרשמי של יפן:

https://www.jnto.go.jp/eng

– האתר “יפנית” של עירית דבי (בעברית):

http://yapanit.com

– קבוצת ה- Facebook “יפן למטיילים”

רכשתי גם את הספר האחרון של Lonely Planet משנת 2015 (אני עוד מהדור שטייל עם ספרי טיולים…), אבל אני חייב לומר שבדיעבד הוא חסר, לא מעודכן ולא מפורט מספיק – בקיצור לדעתי חבל על הכסף.

העונות המומלצות לטיול ביפן הן האביב – חודשים מרץ-אפריל בתקופת פריחת הדובדבן, והסתיו – חודשים אוקטובר-נובמבר בתקופת השלכת. תקופות אלה נחשבות לעונות השיא ולכן הן גם העמוסות ביותר, מה שמשפיע כמובן על העלויות ועל הזמינות של מלונות, אתרים, אמצעי תחבורה, וכדו’. עונת הקיץ אינה המועד המועדף לביקור ביפן – מזג האוויר חם ולח בדומה לארץ, וגם היא עמוסה יחסית (בעיקר באמצע אוגוסט) בשל חופשת הקיץ של היפנים שמרבים לטייל בארצם. במקרה שלנו מועד הטיול נקבע בהתאם לחופשת הקיץ ולחופש הגדול, ולכן לא הייתה לנו גמישות. עם זאת אפשר בהחלט לטייל ביפן גם בקיץ ויש לכך אף כמה יתרונות, צריך כאמור להיות מוכנים לכך שיכול להיות חם – אבל זה לא ממש נורא למי שמגיע מישראל…

יפן מורכבת מאלפי איים (קרוב ל- 7000), אבל רוב רובו של שטחה היבשתי משתרע על פני ארבעה מהם בלבד: Honshu, Hokkaido, Kyushu ו- Shikoku. בדרך כלל כשאומרים “יפן” מתייחסים ל- Honshu, האי המרכזי והגדול ביותר, בו נמצאים גם רוב האתרים הידועים והערים הגדולות.

אם זהו הביקור הראשון שלכם ביפן והזמן העומד לרשותכם הוא בין שבועיים לשלושה, סביר להניח שתתמקדו באי Honshu ותטיילו בין Tokyo במזרח ל- Hiroshima במערב. האתרים העיקריים ב- Honshu, מקובצים לפי מיקום גיאוגרפי:

– Tokyo, Nikko, Kamakura

– Hakone, הר Fuji, חמשת האגמים

– האלפים היפנים: Matsumoto, המסלול האלפיני Kurobe, Kanazawa, Takayama, הכפר Shirakawa-Go, עמק Kiso, שמורת Kamikochi

– Osaka, Kyoto, Nara, Kobe

– Himeji, האי Naoshima, Hiroshima, האי Miyajima

יש כמובן אינספור יעדים ואתרים נוספים ברחבי יפן, אבל המסלול ה- “סטנדרטי” לביקור ראשון מתמקד בדרך באתרים הללו. עם זאת לא סביר להניח שתספיקו לבקר בכולם, אלא אם עומד לרשותכם פרק זמן ארוך יותר, ולכן תצטרכו לבחור.

בזמן שתכננתי את הטיול רציתי לשלב בו משהו פחות שכיח – מחוץ למסלול המקובל. בתחילה חשבתי להאריך את השהות בכל אחד מהיעדים השונים, או לחילופין לבקר באי הצפוני Hokkaido (בו ניתן לטייל רק בקיץ) או באי הדרומי Kyushu. אחת מההמלצות הטובות ביותר שקיבלתי מחברים שביקרו ביפן, ואני מעביר הלאה, היא לנסות ולשלב בטיול כמה שיותר פסטיבלים מקומיים. ביפן מתקיימים עשרות ומאות חגיגות ופסטיבלים, בדרך כלל סביב עונות השנה. חלק מהם ידועים ומפורסמים ומושכים אליהם המוני מבקרים, ואחרים מקומיים וקטנים. הפסטיבלים מספקים זווית ראייה ייחודית על יפן ועל תרבותה וכדאי מאוד לבקר בהם. בשלב מסוים גיליתי שבתחילת חודש אוגוסט מתקיימים בצפון האי Honshu כמה פסטיבלי קיץ ייחודיים. התקשיתי למצוא עליהם מידע ולהבין מה בדיוק קורה ומתי, אבל אחרי ש- “חפרתי” באינטרנט הצלחתי להבין שמדובר על פסטיבלים גדולים ומיוחדים שמושכים אליהם המוני יפנים מכל רחבי המדינה – ואכן פגשנו בהם רק כמה עשרות בודדות של תיירים זרים לעומת עשרות, ואולי אף מאות, אלפי יפנים. בסיכומו של דבר, הביקור בפסטיבלי הקיץ המרהיבים בצפון היה בהחלט אחד משיאי הטיול מבחינתנו.

מסלול הטיול

תוכנית הטיול שלנו בחלוקה לפי ימים ויעדים:

לינה	תיאור	יום
טוקיו	נחיתה בטוקיו בשעות הערב	1
טוקיו	טוקיו	2
Akita	טיסה ל- Akita, פסטיבל Kanto Matsuri	3
Hirosaki	עיירת הסמוראים Kakunodate, נסיעה ל- Hirosaki, פסטיבלNebuta Matsuri ב- Aomori	4
Hirosaki	יום מנוחה במלון ב- Hirosaki, ביקור נוסף בפסטיבל Nebuta Matsuriב- Aomori	5
Sendai	נסיעה ל- Sendai, פסטיבל Tanabata Matsuri	6
Nikko	שיט במפרץ Matsushima, נסיעה ל- Nikko	7
Matsumoto	Nikko, נסיעה ל- Matsumoto	8
Matsumoto	Matsumoto	9
Kanazawa	המסלול האלפיני Kurobe, נסיעה ל- Kanazawa	10
Kanazawa	Kanazawa	11
Takayama	Shirakawa-Go, Takayama	12
קיוטו	שווקי בוקר ב- Takayama, נסיעה לקיוטו	13
קיוטו	קיוטו	14
קיוטו	Nara, קיוטו	15
קיוטו	קיוטו	16
Hiroshima	נסיעה ל- Hiroshima, Hiroshima	17
Hiroshima	Miyajima	18
Nagoya	נסיעה ל- Himeji, טירת Himeji, נסיעה ל- Nagoya	19
Hakone	ביקור במפעל הרכב של Toyota, נסיעה ל- Hakone	20
Hakone	Hakone	21
טוקיו	טוקיו	22
טוקיו	דיסנילנד טוקיו	23
טוקיו	טוקיו	24
	טיסה מטוקיו חזרה לארץ	25

יום 1

נחתנו בנמל התעופה Narita בטוקיו בשעות הערב ומיד חווינו את “הלם התרבות” של יפן, כשנתקלנו בסדר, ביעילות ובנימוס היפניים. במקרה שלנו החוויה אף התעצמה משום שהגענו כאמור היישר מווייטנאם, שמבחינות רבות היא בדיוק ההיפך מיפן…

לקחנו את ה- Airport Limousine Bus משדה התעופה לתחנת Shinjuku הענקית ומרוב התלהבות צעדנו ברגל עם המזוודות דרך רובע חיי הלילה והבילויים התוסס והצבעוני Kabukicho אל המלון.

טוקיו בלילה

אחרי שקיבלנו את החדרים עוד הספקנו לשוטט מעט באזור ולאכול ארוחת ערב מאוחרת. כמובן שגם נתקלנו לראשונה בשירותים היפנים המפורסמים והמפנקים במלון – עם זרמי המים, האוויר והחימום (מי ירים את הכפפה ויביא כאלה לארץ…). הילדים לא הפסיקו ללחוץ על הכפתורים והשמחה הייתה רבה.

שלט טיפוסי בשירותים ביפן…

יש אינסוף אפשרויות לינה בטוקיו, אנחנו בחרנו להתאכסן באזור Shinjuku ובשני הלילות הראשונים ישנו במלוןShinjuku Granbell Hotel.

יום 2

טוקיו היא מפלצת. עיר עצומה, המטרופולין הגדול בעולם, ביתם של קרוב ל- 40 מיליון איש. היא מורכבת מאזורים ורבעים רבים, כל אחד בעל אופי שונה וייחודי משלו.

טוקיו משלבת ישן וחדש – אפשר למצוא בה פארקים ירוקים ושלווים ומקדשים עתיקים לצד מערכת תחבורה ציבורית מהמתקדמות ביותר בעולם, טכנולוגיה עתידנית של ממש, מרכזי קניות עצומים, חיי רחוב תוססים, אוכל מדהים, אוסף של תת-תרבויות מרתקות על גבול הביזאריות, ואינספור אתרי תיירות ומקומות שכדאי לבקר בהם. היא עולה לדעתי מבחינות מסוימות אפילו על ניו-יורק, העיר היחידה שמזכירה אותה מבחינת מידת העוצמה והאינטנסיביות. אנחנו התאהבנו בה מיד, למרות שהיא יכולה להיראות לעיתים גדולה ומאיימת מדי – שאר בני המשפחה שלנו למשל, שהצטרפו בשלב מאוחר יותר לטיול, לא התחברו אליה באותה מידה.

כדאי לתכנן את הביקור בטוקיו באופן גיאוגרפי ולהתמקד כל יום באזור אחר כדי להימנע מנסיעות ארוכות בין חלקיה השונים. את היום הראשון בעיר הקדשנו ל- Shibuya, Harajuku ו- Shinjuku הנמצאים בצידה המערבי.

התחלנו בפסל הכלב Hachiko, המהווה סמל לנאמנות ולמסירות ביפן, שנמצא בסמוך לתחנת הרכבתShibuya ומשמש כיעד פופולרי לצילום. המשכנו למעבר החצייה המפורסם של Shibuya הידוע כעמוס ביותר בעולם, עליו צפינו גם מהקומה השנייה של בית הקפה Starbucks שמשקיף עליו מלמעלה. לאחר מכן נסענו לאזור Harajuku ושוטטנו בשדרות Omotesando היוקרתיות והרחבות וביקרנו בחנות הצעצועים Kiddy Land – גן עדן של ממש לילדים. עצרנו לארוחת צהרים במסעדת Heiroku Sushi שבה מסוע עליו מסתובבות מנות הסושי השונות והתשלום מחושב לפי מספר הצלחות שאכלתם. לאחר מכן ביקרנו ברחוב Takeshita – מדרחוב עמוס ותוסס המהווה את אחד ממוקדיה הראשיים של “סצנת הצעירים” בטוקיו.

הכניסה למדרחוב Takeshita

מרכיב מרכזי בתרבות בני הנוער היפנים, ובמיוחד בזו של בנות הנוער, הוא המושג Kawaii – שמתייחס לכל דבר שהוא “חמוד”. ליפנים יש תשוקה משונה, כמעט התמכרות, לדברים חמודים – לבוש בצבעים בהירים ובוהקים, בובות פרווה, נערות שמתלבשות ומסתרקות כמו ילדות, ה- Manga וה- Anima – הקומיקס היפני המצויר שהוא עולם שלם בפני עצמו, וכדו’.

! Kawaii

אפשר להבחין בכך מיד בעשרות החנויות והבוטיקים הפרוסים לאורכו של רחוב Takeshita, ועוד יותר מכך בקהל הצעירים שממלא אותו עד אפס מקום.

מדרחוב Takeshita

מכיוון שטיילנו עם ילדה קטנה בת 5 היא סווגה באופן אוטומטי כ- Kawaii (אני לא אובייקטיבי כמובן, אבל היא באמת חמודה…). הדבר יצר סיטואציות ואינטראקציות משעשעות רבות במהלך הטיול – למשל בזמן שאנחנו צילמנו את האתרים השונים בהם ביקרנו, צילמו היפנים את בתנו הקטנה.

ברחוב Takeshita יש גם המון דוכנים של אוכל Kawaii – קרפים במילויים שונים ומשונים, מאפים, גלידות, ועוד. זו הייתה גם הפעם הראשונה שבה נתקלנו בתופעה מוזרה ומשעשעת שניתן למצוא ברחבי יפן – בחלון הראווה בכניסה למסעדות רבות מוצגים דגמים מדויקים מפלסטיק של המנות המוגשות – מעין תפריט בתלת-ממד…

חלון הראווה של דוכן הקרפים (עם הדגמים מפלסטיק)

בשלב זה התפצלנו, החלק הנשי של המשפחה ערך קניות בזמן שאני ביקרתי במקדש השינטו Meiji Jinguהסמוך ובגן הגדול שמשתרע סביבו.

חביות של יין Sake שנתרמו למקדש

לאחר מכן חזרנו לאזור Shinjuku ושוטטנו מעט בכלבו Takashimaya הענק, ובמיוחד בקומת האוכל המדהימה שלו שנראית כמו בית מרקחת מצוחצח.

בנסיעת עבודה קודמת שלי לטוקיו לפני כמה שנים ביקרתי בשוק אוכל לילי מיוחד במינו, אבל לא זכרתי את שמו או מיקומו. אחרי שחקרתי מעט באינטרנט גיליתי שמדובר על Omoide Yokocho שנמצא מצפון לתחנת הרכבת Shinjuku, הידוע גם בשם Memory Lane או בכינוי הציורי יותר Piss Alley… זהו רובע פצפון של כמה סמטאות צרות וצפופות בהן שוכנות מסעדות קטנטנות אחת על השנייה.

סמטה בשוק האוכל Omoide Yokocho

המקום אהוב על מקומיים שבאים אליו כדי לשתות ולאכול משהו אחרי יום עבודה ארוך. לא מגיעים אל שוק האוכל הזה תיירים רבים ויש בו אווירה אותנטית ומיוחדת במינה. נכנסו למסעדה פצפונת באחד מהכוכים הקטנים ואכלנו ארוחת ערב מצוינת שהורכבה ממנות יפניות שונות.

ארוחת ערב של מקומיים באחת מהמסעדות הקטנטנות

לאחר מכן הספקנו עוד לעלות לבניין Metropolitan Government Office לתצפית לילית על הנוף האורבני המרשים של טוקיו, וחזרנו למלון מותשים אך מוקסמים מהעיר המדהימה.

נוף לילי של טוקיו מלמעלה

יום 3

הימים הבאים בטיול הוקדשו לביקור בפסטיבלי הקיץ בצפון Honshu. אחרי שערכתי “מחקר” של ממש באינטרנט התברר לי שבתחילת חודש אוגוסט מתקיימים בערים שונות בצפון יפן שלושה פסטיבלים חשובים ומרכזיים: Kanto Matsuri בעיר Akita, Nebuta Matsuri בעיר Aomori ו- Tanabata Matsuri בעירSendai. הפסטיבלים הללו נחגגים במשך מאות שנים ולכל אחד מהם יש רקע דתי, מסורת והקשר משלו. הפסטיבלים מתקיימים באותם ימים בערך ואחרי שהצלבתי את התאריכים השונים ובדקתי (עד כמה שהצלחתי…) מה בדיוק מתקיים בכל יום תכננתי מסלול שעובר בין כולם.

את החלק הזה בטיול ערכנו ברכב שכור ולכן לא היה לנו כרטיס רכבות JR Pass בתוקף. כשתכננתי את הטיול התברר לי שטיסה פנימית מטוקיו ל- Akita עולה בערך חצי (!) ממחיר הנסיעה ברכבת השינקנסן המהירה, ולכן הזמנתי טיסה בחברת Japan Airlines בעלות של כ- 80$ לכרטיס. המראנו בבוקר משדה התעופה Hanedaבטוקיו, אחרי כשעה נחתנו בשדה התעופה הקטן של Akita ואספנו את הרכב השכור שהזמנתי מראש. עצרנו בדרך לארוחת צהרים במסעדה יפנית שראינו בכניסה לעיר. הייתה לנו תחושה טובה לגביה למרות שלא היה שום שלט או תפריט באנגלית, כשהגיע האוכל גילינו שההימור השתלם. זו הייתה מסעדת Yakiniku – צורת בישול יפנית שבה הסועדים צולים בעצמם פיסות דקיקות של בשר וירקות על גבי גריל הנמצא במרכז השולחן. המלצרים לא ידעו לדבר אנגלית אבל היו ידידותיים וחייכנים וסייעו לנו בהזמנה. בדיעבד זו הייתה אחת מהארוחות הטובות ביותר שאכלנו ביפן, מה שמוכיח שלעיתים כדאי פשוט לנסות – לצערי אינני זוכר כיצד המסעדה נקראת ולכן אינני יכול להמליץ עליה.

למרות שתכננתי את הטיול חודשים מראש היה קשה מאוד למצוא מקומות לינה פנויים בערים שבהם התקיימו הפסטיבלים בשל התיירים היפנים הרבים שמגיעים אליהם. בסופו של דבר הזמנתי שני חדרים באכסניית הנוערYouth Pal Akita Youth Hostel ששייכת לרשת שפרוסה בערים שונות ברחבי יפן. במחיר החדרים קיבלנו גם ארוחת בוקר יפנית מעוצבת וחמודה שהוגשה על גבי מגשי Bento. החדרים היו אמנם פשוטים ובסיסיים, אבל מרווחים ונוחים. הייתה לנו חוויה משעשעת – גילינו שיש נזילת מים מתקרת אחד החדרים, ולאחר שהזעקנו את צוות המנהלה העבירו אותנו לחדר אחר – לא לפני שזכינו לאינספור התנצלויות והשתחוויות. למחרת בבוקר אף קיבלנו פיצוי בדמות החזר כספי חלקי – למרות שכלל לא ביקשנו…

שלושת הפסטיבלים שבהם ביקרנו שונים זה מזה ולכל אחד מהם יש מאפיינים הייחודיים לו.

במהלך פסטיבל Kanto Matsuri מתקיים בשעות הערב מצעד ענק ברחוב הראשי של Akita, הנחסם לתנועה והופך למדרחוב גדול. בתהלוכה משתתפים אלפי צועדים כשהם מחולקים לקבוצות לפי מקומות עבודה, בתי ספר, ארגונים שונים, וכדו’. כל קבוצה כזו מתאמנת לקראת הפסטיבל במשך חודשים ארוכים. חברי הקבוצה בונים מסגרות גדולות של קני במבוק ארוכים ועליהם הם תולים עשרות מנורות צבעוניות העשויות מנייר אורז דקיק ובתוכן נרות.

מתארגנים לקראת הפסטיבל

כשיורד הערב ומתחיל המצעד, מדליקים חברי הקבוצה את הנרות, מניפים אל-על את המסגרות, שגובהן מגיע לכמה עשרות מטרים, ומנסים לאזן את מוט הבמבוק המרכזי על הידיים, חגורת המותניים, הכתפיים ואף הראש. במהלך הערב מחברים חברי הקבוצה למוט המרכזי חלקים נוספים ומאריכים אותו עוד ועוד, עד שהמסגרת כולה מתנוססת לגובה שנראה לא הגיוני…

  Kanto Matsuri

כל אחת מהקבוצות מלווה בחבורה של חלילנים, נגנים ומתופפים שמכים בעוצמה בתופי Kodo יפניים ענקיים אשר נישאים על גבי עגלות מיוחדות. קשה לתאר עד כמה מרשים ומהפנט המראה של מאות מסגרות הבמבוק הענקיות ואלפי מנורות נייר הדלוקות הפרוסות מאופק לאופק לאורכו של הרחוב. מסביב עומדים עשרות אלפי צופים נלהבים, ישנם כמובן דוכנים רבים של אוכל, משקאות ומזכרות, והכל מלווה בתיפוף, שירה ומוזיקה קצבית – בקיצור חוויה ייחודית ויוצאת דופן.

המתופפים והנגנים

התהלוכה מתחילה בסביבות השעה 19:00, אבל כדאי להגיע לפחות שעה קודם לכן כדי לתפוס מקום תצפית נוח. אם אתם מגיעים לפסטיבל עם רכב, כמונו, כדאי גם לקחת בחשבון שמרכזה של העיר נחסם כולו לתנועה והחניונים בסביבה מלאים – אנחנו הצלחנו בקושי למצוא מקום חניה מרוחק מעט וצעדנו ברגל אל המרכז.

יום 4

בבוקר יצאנו מ- Akita לכיוון עיירת הסמוראים Kakunodate. העיירה ידועה במיוחד בעצי הדובדבן שלה ומהווה יעד מבוקש לביקור בעונת הפריחה. היא מפורסמת גם בכמה בתי סמוראים בני מאות שנים ששרדו והשתמרו בצורה מצוינת. ראשית ביקרנו בבית Aoyagi שידוע בגן היפני המטופח והמרשים שלו. בבית שוכן גם מוזיאון קטן בו ניתן למצוא חליפות שריון, חרבות סמוראים וחפצים נוספים שהיו ברשות בני המשפחה לאורך השנים.

חרבות וחליפת שריון של לוחם סמוראי

לאחר מכן ביקרתי גם בבית Ishiguro הסמוך. למרות שהוא קטן יותר ומעט פחות מרשים הביקור בו היה מעניין במיוחד, מכיוון שקיבלתי סיור מודרך מבן הדור ה- 12 של המשפחה שעדיין מתגוררת במקום – הוא הסביר לי על בני מעמד הסמוראים באופן כללי, על ההיסטוריה הפרטית של משפחתו ועל הבית עצמו.

המשכנו לנסוע צפונה בדרך היפה אל העיר Hirosaki, בה ישנו בשני הלילות הבאים במלון Hoshino Yado Hakuchoza. זהו מלון Resort בסגנון יפני ששוכן בלב אזור מיוער בסמוך לעיר, ובו בית מרחץ יפני מסורתי –Onsen, בריכה, ספא ופעילויות שונות. קיבלנו חדר משפחתי גדול ומרווח שהלינה בו היא על מחצלות Tatami, ארוחת הבוקר הייתה כלולה במחיר (ארוחת נוספות ניתן לאכול בתוספת תשלום במסעדת המלון).

מיד לאחר שקיבלנו את החדר יצאנו לכיוון העיר Aomori המרוחקת כשעה נסיעה צפונה, כדי לצפות בפסטיבלNebuta Matsuri. זהו אחד מהפסטיבלים הגדולים והמפורסמים ביותר של יפן והוא מושך אליו המוני מבקרים מכל רחבי המדינה.

הפסטיבל מתנהל באופן דומה ל- Kanto Matsuri – תהלוכה גדולה המתקיימת במרכזה של העיר, אולם הפעם נושאות קבוצות המשתתפים פלטפורמות ענק עליהן בנויות סצנות מהמיתולוגיה והפולקלור היפניים. המשתתפים לבושים בבגדים צבעוניים, כל קבוצה בצבע המייחד אותה, וחלקם אף לובשים תלבושות מסורתיות ונועלים כפכפים יפניים.

    

קבוצות שונות של משתתפים בפסטיבל

הסצנות המיתולוגיות בנויות מנייר אורז מצויר וצבוע בצבעים עזים הפרוס על גבי מסגרת דקה של מתכת. קשה לתאר את עוצמתו של הרושם הויזואלי שנוצר כשצופים בבמות הססגוניות החולפות על פניכם כשהן מלוות באלפי המשתתפים הצועדים בתהלוכה.

            במות ב- Nebuta Matsuri

כל בימה נישאת על ידי קבוצה של כמה עשרות אנשים הפועלים בצורה מתואמת להפליא, לכל קבוצה יש “מנהיג” הצועק הוראות ומנחה את חבריה לאן וכיצד לצעוד.

התכנון הקפדני, בניית הפלטפורמות והחזרות לקראת הפסטיבל נמשכים שנה שלמה. במהלך הפסטיבל מתקיימת תחרות לבחירת הקבוצה המנצחת, והבמות נישאות במצעד ססגוני כשהן מוארות ומלוות בעשרות רקדנים, נגנים ומתופפים. כמובן שגם כאן לא נפקד מקומם של דוכני האוכל, המשקה והמזכרות. חשבנו שיהיה קשה להתעלות על הפסטיבל ב- Akita, אולם הפסטיבל של Aomori הצליח להיות מרשים ומלהיב באותה מידה ואולי אף יותר.

יום 5

את היום הקדשנו בעיקר למנוחה במלון ה- Resort ב- Hirosaki.

ביקור ב- Onsen הוא בגדר חובה של ממש בעת טיול ביפן. יפן שוכנת באזור געשי והיא משופעת במעיינות חמים. הטבילה והרחצה במעיינות הפכו לחלק חשוב ומרכזי בתרבות היפנית המסורתית, בדומה למשל לסאונה בתרבות הסקנדינבית. יש עולם שלם של טקסים ומנהגים סביב הביקור ב- Onsen. ברוב ה- Onsens הרחצה מתבצעת בעירום מלא, בנפרד לגברים ונשים. ניתן למצוא מעט Onsens המיועדים ל- “מערביים”, בהם ניתן לרחוץ עם בגד ים, ומנגד ישנם עדיין Onsens מסורתיים באזורים הכפריים בהם הרחצה מתבצעת בעירום במשותף – נשים וגברים יחדיו. בכניסה ל- Onsen מתפשטים המבקרים מבגדיהם ונותרים עם מגבת לבנה קטנה בלבד. הכלל החשוב ביותר הוא שיש להסתבן ולהתרחץ היטב במקלחות לפני שנכנסים לבריכות המים החמים – כניסה לבריכה משותפת לפני רחצה קפדנית נחשבת למעשה שלא ייעשה.

בילינו גם בבריכה של המלון ואכלנו צהרים במסעדה החביבה שלו (אין מקומות אחרים לאכול באזור פרט אליה). בערב חזרנו שוב לביקור נוסף בפסטיבל ב- Aomori. זה היה הערב האחרון של הפסטיבל ובמהלכו התקיים משט חגיגי של הפלטפורמות שזכו במקומות הראשונים בתחרות בתוך הנמל של העיר. לצערנו לא נותרו כרטיסים לצפייה במשט ולכן הסתפקנו בשיטוט בשוק האוכל הענק, בין עשרות הדוכנים שמכרו מגוון רחב של מאכלים מקומיים שרק את חלקם הקטן הצלחנו לזהות. צפינו גם במופע הזיקוקים שחתם את הפסטיבל. היפנים לוקחים כל דבר אל הקצה – מופע הזיקוקים הזה היה הארוך, המגוון והמרשים ביותר שראינו מעולם, מעולם לא חשבתי שאפשר ליצור צורות מורכבות כל כך באמצעות זיקוקים.

  מופע הזיקוקים בסיומו של Nebuta Matsuri

יום 6

יצאנו מ- Hirosaki דרומה בנסיעה שנמשכה כ- 4 שעות אל Sendai. כשהגענו אליה גילינו עיר גדולה, מודרנית ויפה. אכלנו ארוחת צהרים במסעדה הודית נחמדה בשם Namaskar במרכז העיר (אנחנו חובבים של אוכל הודי), מכיוון שמזג האוויר היה מעט סגרירי וירד גשם קל עצרנו ב- Tourist Information כדי לקבל מידע על הפעילויות השונות שמתקיימות במסגרת פסטיבל Tenabata.

בשונה מהפסטיבלים ב- Akita וב- Aomori, הפסטיבל ב- Sendai אינו מתבסס על תהלוכה מרכזית. לקראת הפסטיבל מקשטים תושבי העיר את הרחובות, מרכזי הקניות, הפסאז’ים המקורים והחנויות בקישוטי נייר ענקיים ומפוארים.

קישוטי הנייר האופייניים ל- Tenabata Matsuri

במהלך ימי הפסטיבל מתקיימים במרכז העיר אירועים שונים בכמה מוקדים. אנשי משרד התיירות המליצו לנו על סדנה קצרה המיועדת לילדים ולמשפחות שבה ניתן לבנות דגמים מוקטנים של קישוטי הנייר המסורתיים המאפיינים את הפסטיבל. מנחי הסדנה התלהבו כנראה מכך שאנחנו משפחה של תיירים זרים וממש יצאו מגדרם כדי לסייע לנו. לאחר מכן שוטטנו במרכז העיר היפה והתרשמנו מקישוטי הנייר המרהיבים והצבעוניים. אכלנו ארוחת ערב במתחם האוכל הגדול והמגוון שבתחנת הרכבת המרכזית של Sendai. כמו בתחנות רכבת גדולות אחרות ברחבי יפן, ניתן למצוא בה מספר רב של מסעדות ודוכני אוכל שונים באיכות גבוהה ובמחיר סביר.

את הלילה בילינו במלון Daiwa Roynet Hotel Sendai שממוקם ממש בסמוך לתחנת הרכבת המרכזית.

יום 7

בבוקר יצאנו לשיט שהוזמן מראש במפרץ Matsushima. היפנים הם חובבי דירוגים ולכל דבר ניתן למצוא רשימה של “הכי”. דירוג מפורסם כזה הוא “שלושת הנופים של יפן” המכיל את שלושת המקומות היפים ביותר לכאורה במדינה – למרות שלדעתי התחרות קשה ויש הרבה יותר… בכל אופן אחד מהשלושה ה- “רשמיים” הוא מפרץ Matsushima, בו שוכנים כמה עשרות איים קטנטנים ועליהם עצי אורן.

  נופים במפרץ Matushima

ישנם מספר מסלולים של שיט והליכה באזור, הנפוץ ביותר הוא שיט שנמשך כ- 50 דקות בספינות תיירים העוברות בין האיים השונים. נופי המפרץ אכן יפים והיפנים הפיוטיים נתנו לכל אי ולכל סלע שם ציורי, אולם למען האמת אני לא בטוח שברשימה הפרטית שלנו המפרץ אכן היה מגיע לאחד מהמקומות הראשונים – ביקרנו ביפן במקומות שהרשימו אותנו יותר, ובנוסף לכך ראינו כבר נופים דומים במקומות אחרים בעולם בהם ביקרנו כגון סין, ווייטנאם ותאילנד.

לאחר השיט ביקרנו במקדש Godaido ששוכן על אי קטנטן ממש ליד הנמל של Matsushima, וערכנו טיול רגלי באי המיוער היפה Fukuura אליו ניתן להגיע באמצעות גשר הולכי רגל הצבוע בצבע אדום בוהק.

אגב – צפון האי Honshu נפגע קשות ברעידת האדמה ובצונאמי ההרסניים של שנת 2011, בהם נהרגו קרוב ל- 20 אלף איש, אבל היפנים החרוצים שיקמו את האזור כמעט לחלוטין.

תמונה של תוצאות הצונאמי

עצרנו לארוחת צהרים במסעדה איטלקית בקניון שנמצא בפאתי Sendai ואף ערכנו בו מעט קניות. לאחר מכן יצאנו בנסיעה של כ- 4 שעות אל Nikko. הגענו אליה בשעת ערב מאוחרת וגילינו עיירה קטנה ומנומנמת. התקשינו מעט למצוא מקום פתוח לארוחת ערב אבל בסופו של דבר אכלנו במסעדת Ramen חביבה ולא יומרנית בשם Ramen Bonten.

התאכסנו ב- Nikko Teddy Bear House שנמצא בלב אזור מיוער מעל לנחל קטן מעט מחוץ לעיירה. כשהגענו למלון גילינו שאנחנו האורחים היחידים באותו הלילה. התברר לנו שהבעלים הם זוג יוצא דופן – הגבר נולד בביאפרה שבאפריקה ובתור ילד קטן נמלט ממנה עם משפחתו ובילה כמה שנים, מכל המקומות שבעולם, דווקא באילת של סוף שנות ה- 60 – מדינת ישראל העניקה מקלט לכמה מהפליטים שנמלטו ממלחמת האזרחים האכזרית שהתחוללה במדינה… לאחר מכן עבר לגור באירופה, שירת בצבא בריטניה וחי שנים בארצות הברית. הוא פגש את אשתו היפנית ולפני כמה שנים הם עברו לגור ביפן ורכשו את המלון ב- Nikko. למרות שהוא מתקרב לגיל 60 הוא נראה צעיר הרבה יותר, לזוג יש 4 ילדים קטנים ומכיוון שהוא אוהב מאוד את ישראל ואף מדבר מעט עברית הוא העניק להם שמות עבריים. הסיטואציה הייתה מעט הזויה – ארבעה ילדים עם עור שחום, עיניים מלוכסנות, שיער שחור מתולתל ושמות ישראליים… הזוג סיפר לנו שהם התכוונו לקחת כמה ימי חופש והעבירו את כל האורחים האחרים באותו יום למלונות בסביבה, אולם מכיוון שראו שאנחנו מישראל החליטו להישאר ולארח אותנו. הבעל סיפר לנו את סיפור חייו המרתק ויוצא הדופן ובבוקר אף הכין לנו ארוחת בוקר ישראלית – חביתה וסלט ירקות עשיר קצוץ דק, אותם אכלנו לצלילי מחרוזת של שירי הגבעתרון (זאת המוסיקה שהוא זוכר) – סצנה סוריאליסטית למדיי…

יום 8

אחד ממתחמי המקדשים הגדולים והחשובים ביותר ביפן נמצא ב- Nikko. אחרי ארוחת הבוקר המשעשעת יצאנו לבקר במקדש Toshogu, בו שוכן המאוזוליאום של השוגון Tokugawa Ieyasu – מייסדה של שוגונותTokugawa ששלטה ביפן במשך כ- 250 שנה בתקופת אדו. במקדש נמצא גם הפסל המפורסם של שלושת הקופים החכמים – “אל תדבר רוע, אל תראה רוע, אל תשמע רוע”.

  

מקדשי Nikko

ביקרנו גם בגשר Shinkyo הציורי שנבנה במאה ה- 17 בכניסה למתחם המקדשים.

גשר Shinkyo

Nikko שוכנת בלב אזור יפיפה – הררי ומיוער, בו ישנם גם מעיינות חמים ומפלים רבים. יש בה עוד כמה מקדשים חשובים, אך בשל קוצר הזמן יצאנו בכביש Irohazaka המתפתל מעלה לכיוון אגם Chuzenji. יש באזור הרבה מסלולי הליכה יפים ואתרים שונים בהם ניתן לבקר, כגון מפלי Kegon המדורגים בין שלושת המפלים היפים ביותר ביפן (שוב, רשימות הדירוג היפניות…). לרוע מזלנו מזג האוויר היה סגרירי מאוד ובשלב מסוים אף החל לרדת גשם. במהלך הנסיעה בכביש המטפס אל האגם נכנסנו לתוך ענן של ערפל ולצערנו לא ראינו כמעט דבר, ולכן ירדנו חזרה לכיוון Nikko. בעקבות המלצתם של בעלי המלון בו ישנו ערכנו טיול רגלי קצר ב- Kanmangafuchi Abyss – אתר מקסים ופחות מוכר. צעדנו בתוך ערוץ מיוער בו זורם נחל מתפתל, אשר לאורכו פזורים כמה עשרות פסלי Jizo – המסמלים את המתים. הפסלים בנויים מאבן כהה ומקושטים בכובעים ובסינרים מבד אדום בוהק המהווה ניגוד ויזואלי מהמם לצבעים מסביב.

Kanmangafuchi Abyss

צעדנו בגשם בתוך היער הירוק לצד הנחל השוצף, השביל היה ריק כמעט לגמרי ממטיילים והאווירה הייתה קסומה – הרגשנו שאנחנו נמצאים בתוך יער מכושף של ממש.

לאחר הטיול הרגלי עזבנו בצער את Nikko היפה ויצאנו בנסיעה שנמשכה כ- 4 שעות לעבר Matsumoto. בשני הלילות הבאים ישנו במלון Premier Hotel Cabin Matsumotoששוכן במיקום מעולה, ממש ליד לתחנת הרכבת הראשית של העיר.

יום 9

את היום כולו הקדשנו לטיול ב- Matsumoto ולמנוחה. בבוקר החזרתי את הרכב השכור ולאחר מכן יצאנו לבקר בטירת Matsumoto. בתקופה הפיאודלית בנה כל אציל יפני טירה בנחלתו, ששימשה במקביל כמקום מגוריו וכמפקדה הראשית שלו. כמה עשרות טירות כאלה שרדו ברחבי יפן, שתיים מהידועות והמתויירות ביותר הן “הטירה השחורה” או “טירת העורב” ב- Matsumoto ו- “הטירה הלבנה” או “טירת האנפה” ב- Himeji בה ביקרנו בהמשך הטיול.

טירת Matsumoto ביום ובלילה

הטירה אכן מרשימה מאוד, בשל הפופולריות שלה ייתכן שתצטרכו להמתין בתור כדי להיכנס ולכן מומלץ להגיע בסמוך ככל שניתן לשעות הפתיחה ולהימנע משעות הצהרים. לאחר הביקור בטירה המשכנו לשוטט כמה שעות ברחובות היפים במרכז העיר, חזרנו למלון למנוחה ויצאנו לארוחת ערב במסעדת ברביקיו קוריאנית בשםNorito שראינו קודם לכן.

יום 10

היום הוקדש לאחת מהאטרקציות המיוחדות בטיול כולו – המסלול האלפיני Korube. עוד בתחילת שנות ה- 70 של המאה ה- 20 החליטו היפנים לבנות מסלול תיירות ייחודי באזור האלפים היפנים, הרבה לפני שתיירות אקולוגית ושמירה על איכות הסביבה הפכו לפופולריים. המסלול אשר שמו המלא הוא Tateyama Kurobe Alpine Route מורכב ממספר מקטעים, כאשר בכל אחד נעשה שימוש באמצעי תחבורה ייעודי אחר – רכבל, אוטובוס חשמלי, רכבת, וכדו’ (אין אפשרות לעשות אותו ברכב פרטי). המסלול מאפשר להגיע במסגרת של טיול יום בצורה נוחה יחסית אל אתרים מרוחקים וגבוהים בהרים, שאחרת היה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להגיע אליהם. לאורך המסלול ישנם קטעי הליכה רבים ומספר אתרים, כגון סכר Kurobe המרשים, אגם Mikurigaike, אזור וולקני ב- Murodo, ועוד. אפשר גם להתרחץ במעיין החם הגבוה ביותר ביפן ולבקר במפלי Shomyoשהינם הגבוהים ביותר במדינה, אם נדבקתם בחיבה היפנית לדירוגי ה- “הכי”.

סכר Kurobe

ניתן לטייל במסלול האלפיני רק בין החודשים אפריל לנובמבר, במהלך החורף הוא סגור בשל השלג והקור. המסלול משתרע בין תחנת הרכבת Shinano Omachi בצד המזרחי לתחנת הרכבת Tateyama בצד המערבי, אפשר לערוך את הטיול בשני הכיוונים. בדרך כלל מטיילים לאורכו של המסלול כולו מקצה לקצה במשך יום אחד, תוך עצירה ביעדים השונים בהתאם לזמן העומד לרשותכם. ניתן גם להאריך את משך הטיול ליומיים או שלושה ולישון במלונות שנמצאים בכמה מהיעדים לאורכו.

יש מנהלות שונות הקשורות לתכנון הטיול המסלול האלפיני – מתי ומהיכן להתחיל ולסיים, שעות פתיחה וסגירה, הזמנת כרטיסים, שליחת מזוודות, מה כדאי לעשות והיכן לעצור לאורך המסלול, וכדו’. ניתן למצוא את כל המידע באתר האינטרנט הידידותי והמפורט:

https://www.alpen-route.com/en

אנחנו לקחנו רכבת מוקדם בבוקר מתחנת Matsumoto לתחנת Shinano Omachi, בה גם מסרנו את המזוודות – קיבלנו אותן חזרה אחר הצהרים בתחנת Tateyama עם סיום הטיול. לרוע המזל גם הפעם היה מזג האוויר בעוכרנו – בבוקר היה סגרירי ומעונן, ובשעות הצהרים אף החל לרדת גשם שהלך והתחזק. למרות זאת הספקנו לבקר בחלק מהאתרים המרכזיים לאורכו של המסלול, לצעוד בכמה מהשבילים ולהתרשם מהיופי והעוצמה של הטבע ההררי. סיימנו את המסלול בתחנת Toyama, משם לקחנו רכבת ל- Kanazawa.

נופים במסלול האלפיני (מבעד לערפל…)

כשהגענו לעיר התברר לנו שבאותו ערב מתקיים בה פסטיבל ריקודים. למרות היום הארוך והמעייף יצאנו למרכז העיר שהפך למדרחוב גדול וצפינו במופעי ריקוד של להקות שונות, בתהלוכות ובתצוגות אקרובטיקה ולוליינות. כמובן שהיו גם דוכני אוכל ושתייה…

פסטיבל מקומי ב- Kanazawa

בשני הלילות הבאים ישנו במלון Daiwa Roynet Hotel Kanazawa שנמצא בסמוך לתחנת הרכבת הראשית של העיר.

יום 11

היום הוקדש לטיול ב- Kanazawa, אחת מהערים ה- “קלאסיות” של אזור האלפים היפנים. פתחנו את הבוקר בביקור ברובע הגיישות Higashi Chaya היפה והציורי. הגיישות הן חלק מיוחד ומסתורי בתרבות היפנית. בניגוד לדעה הרווחת הן אינן יצאניות, אלא מארחות עדינות, משכילות ומתוחכמות שתפקידן לבדר ולהנעים את זמנם של אורחים חשובים. הגיישות מארחות את אורחיהן לארוחת ערב בבית התה המסורתי, ה- Chaya, תוך שהן מנגנות, שרות ומנהלות איתם שיחה מלומדת על תרבות, אמנות ונושאים ברומו של עולם. במאות הקודמות היו רבעים מיוחדים ובהם בתי תה וגיישות לרוב בכל עיר גדולה ביפן. ניתן להתארח גם כיום אצל גיישות, אולם מדובר על מוסד תרבותי אקסקלוסיבי ויקר ששמור בעיקר לחברות ולאנשי עסקים עשירים ומקושרים. ברובע הגיישות שהשתמר ב- Kanazawa ניתן למצוא כמה בתי תה שפתחו את דלתותיהם לקהל הרחב. אנחנו ביקרנו בבית התה Kaikaro, התמזל מזלנו ואת פנינו קיבלה הגיישה שהיא גם בעלת הבית ומנהלת בית התה. קיבלנו ממנה סיור פרטי מאלף ומרתק בו היא סיפרה לנו בפירוט רב על מוסד הגיישה ועל ההיסטוריה הפרטית של בית התה שלה, ואף ענתה על שאלות רבות ששאלנו אותה בנוגע לתפקיד ולמקום של הגיישות בחברה היפנית המודרנית.

בית התה ברובע הגיישות Higashi Chaya

לאחר מכן המשכנו לשוק האוכל המקורה Omicho, אבל מכיוון שהייתה שעת צהרים המסעדות הקטנות שבו, שנראו נהדר, היו מלאות והתורים ארוכים – לאחת המסעדות קיבלנו מספר 300 וכששאלנו מי נכנס התברר שזה רק מספר 64…

שוק האוכל Omicho – תצוגה של סושי קפוא בתוך בלוק קרח…

אכלנו ארוחת צהרים זריזה במסעדת בופה איטלקי טוב שמצאנו באחד מבתי הכלבו במרכז העיר, ולאחר מכן אני ערכתי טיול קצר ברובע הסמוראים Nagamachi וביקרתי בבית משפחת הסמוראים Nomura. משם המשכנו לטיול רגלי בגן היפני היפה והמרשים Kenroku-en.

  

הגן היפני Kenroku-en

ארוחת ערב אכלנו במסעדת Shabu-shabu ו- Sukiyaki מצוינת בקומת האוכל של אחד מבתי הכלבו ליד המלון.

יום 12

בבוקר יצאנו מ- Kanazawa באוטובוס שהוזמן מראש אל הכפר האלפיני Shirakawa-Go. שימו לב שהאוטובוסים מ- Kanazawa או מ- Takayama ל- Shirakawa-Go יוצאים בשעות ספציפיות בלבד, יש צורך להזמין מראש שני כרטיסים נפרדים – אחד מיעד המוצא אל הכפר ושני מהכפר אל יעד הסיום בהפרש של כמה שעות (לדעתי שעתיים-שלוש מספיקות בהחלט). ב- Shirakawa-Go השתמרה צורת הבנייה המסורתית של בתי הקש המאפיינים את האזור האלפיני. למרות שהכפר הפך ליעד מאוד ממוסחר ומתוייר הוא אכן יפה, כדאי להיכנס לאחד מהבתים שהפכו למוזיאונים קטנים כגון בית Wada ולטפס לתצפית המרשימה הנמצאת מעל למרכז המבקרים.

הכפר האלפיני Shirakawa-Go

הגענו ל- Takayama בשעות הצהרים ואכלנו במסעדה הודית חביבה בשם Royal Nan House שנמצאת בסמוך לתחנת הרכבת הראשית. לאחר מכן קיבלנו את הדירה שבה ישנו ואני יצאתי לרובע העתיק של העיר וביקרתי ברחוב Sannomachi, בבית ממשל השוגון המרשים Takayama Jinya ששרד מתקופת אדו ובגשרNakabashi.

בית ממשל השוגון Takayama Jinya

Takayama ידועה בבשר הבקר המשובח שלה שנקרא Hida והיא מלאה במסעדות רבות שמגישות אותו. אנחנו אכלנו ארוחת ערב במסעדה בשם Butchers שמגישה סטייקים בסגנון מערבי דווקא ולא יפני, איכות הבשר הייתה אכן מעולה. לאחר הארוחה ערכנו טיול לילי קצר במרכז העיר ועוד הספקנו לראות בדירה את הסרט “הסמוראי האחרון” באמצעות הלפטופ שלנו שחיברנו לטלוויזיה.

ישנו בדירה בשם Thanyaporn 2 שנמצאת במרכז העיר במרחק הליכה מהתחנה המרכזית. הדירה הייתה נהדרת – נוחה, מרווחת ומצוידת היטב.

יום 13

את היום התחלנו בביקור בשווקי הבוקר Miyagawa ו- Jinya-mae ב- Takayama, אשר התגלו כנחמדים אך לא הרבה יותר מכך. לאחר מכן נסענו ברכבת ל- Nagoya, אכלנו ארוחת צהרים קלה והמשכנו ברכבת לקיוטו.
בערב יצאנו למופע פולקלור יפני שהתקיים במרכז Gion Corner. המופע נמשך כשעה והוא מורכב ממספר קטעים קצרים שמדגימים אומנויות יפניות מסורתיות שונות, כגון ריקוד גיישה, סידור פרחים, טקס תה, ועוד. הדעות לגבי המופע בקרב בני המשפחה היו חלוקות, אבל אני חושב שבסך הכל הוא היה מעניין והמחיש בצורה טובה וקלילה מספר היבטים של התרבות היפנית.

מופע פולקלור ב- Gion Corner

אחרי המופע המשכנו לקומת האוכל באחד מבתי הכלבו הגדולים הסמוכים ואכלנו ארוחה מצוינת במסעדתSushi עם מסוע מסתובב, עד שהרגשנו שאנחנו מתפקעים… כשחזרנו למלון עוד הספקנו לפגוש כמה מבני המשפחה שהגיעו ליפן והצטרפו אלינו להמשך הטיול.

המלון שבו התאכסנו בקיוטו היה Gran Ms Kyoto.

יום 14

אם טוקיו היא תל אביב של יפן, הרי שקיוטו היא המקבילה שלה לירושלים. בתור המרכז הדתי וההיסטורי של יפן במשך מאות שנים שימשה קיוטו כמקום מושבו של הקיסר, והיא גדושה במקדשים, מבנים חשובים ואתרים היסטוריים רבים, חלקם מהידועים והחשובים ביותר ביפן. אני ממליץ שלא לבקר ביותר מדיי מקדשים בבת אחת, אחרת הדבר יכול להפוך להיות מעיק וחוזר על עצמו והאפקט המצטבר מתעמעם. עדיף לנסות ולשלב בכל יום ביקור במקדש או שניים עם אתרים אחרים ברחבי העיר והאזור. אגב – התפיסה הדתית של היפנים מעניינית ושונה משלנו, היפני הממוצע יכול בהחלט להגדיר עצמו כ- “מרובה דתות”. יפנים רבים מתחתנים בכנסייה ובטקס נוצריים, חוגגים אירועים משמחים כגון הולדת ילדים במקדש שינטו ועורכים הלוויות במקדש בודהיסטי.

בבוקר נפגשנו עם שאר בני המשפחה שהגיעו ליפן לארוחת בוקר שמחה במאפייה מעולה סמוכה למלון, אותה אימצנו גם בבקרים הבאים. לאחר מכן נסענו למקדש הזהב Kinkakuji, אחד מהמקדשים הידועים ביותר בקיוטו וביפן כולה. מספרם הרב של המבקרים שהצטופפו בשבילי המקדש לא הצליח לעמעם את יופיו עוצר הנשימה, והוא אכן מרשים בצורה יוצאת דופן.

מקדש הזהב

לאחר מכן המשכנו בהרכב חלקי לביקור במקדש הזן Ryoanji ובגן האבנים המפורסם שלו, ונפגשנו עם שאר בני המשפחה בשוק האוכל Nishiki בו נשנשנו ארוחת צהרים קלה בדוכנים השונים.

דוכן חמוצים יפנים בשוק האוכל

משם נסענו ל- Arashiyama וטיילנו בשבילי יער הבמבוק המרהיב – בדיעבד הסכמנו כולנו שזה היה אחד מהמקומות היפים ביותר שבהם ביקרנו ביפן.

  

יער הבמבוק ב- Arashiyama

באותו יום התקיים בקיוטו פסטיבל האש Daimonji, המסמל את סופו של חג ה- Obon הבודהיסטי – התקופה שבה רוחות המתים שבות לבקר את בני המשפחה החיים. לקראת הערב מדליקים היפנים חמש מדורות ענק בהרים המקיפים את קיוטו ומשיטים מנורות נייר ובהן נרות דולקים מגשר Togetsu-kyo על נהר ה- Hirosawa. לקראת הערב הגענו לנהר והתמקמנו בין אלפי הצופים, אבל למען האמת האירוע לא היה מרשים במיוחד ביחס לפסטיבלים האחרים שבהם ביקרנו ולכן חזרנו לקיוטו ויצאנו לחגוג את יום ההולדת של בתנו הבכורה שהתקיים למחרת. במהלך הטיול התקשינו לעיתים למצוא מסעדה פנויה שבה היה מקום לכל בני המשפחה (היינו 12 איש), אבל בדרך פלא מצאנו חדר פרטי במסעדה של מבשלת הבירה Asahi במרכז העיר. אכלנו ארוחה מצוינת, בסגנון מערבי אמנם, אולם ליווינו אותה בכמה סוגים מיוחדים של הבירה היפנית המעולה.

יום 15

היום הוקדש לטיול בעיר Nara אשר מרוחקת כ- 45 דקות נסיעה ברכבת מקיוטו.

Nara שימשה כבירתה של יפן לפני יותר מאלף שנה, ועד היום שוכנים בה כמה מקדשים בודהיסטים חשובים ומרכזיים. התחלנו את הביקור במקדש הגדול והמפורסם ביותר, מקדש Todaiji. ההיכל המרכזי של המקדש הוא מבנה העץ הגדול ביותר בעולם, ובתוכו נמצא פסל הארד הגדול ביותר בעולם של בודהה.

מקדש Todaiji ופסל בודהה

Nara ידועה גם באיילים הרבים שמסתובבים באופן חופשי בגנים רחבי הידיים המשתרעים במרכזה מסביב למקדשים, וכל תייר שמטייל ביפן “חייב” שתהיה לו תמונה עם אחד מהאיילים הללו – אחרת כאילו שלא ביקר ביפן…

האיילים של Nara

אכלנו ארוחת צהרים טובה במסעדת Ramen מקומית והמשכנו למקדש Kasuga Taisha. הדרך אל המקדש עוברת בתוך יער בראשית יפיפה שמקיף אותו, לאורכו של השביל ניצבים אלפי פנסי אבן בגדלים שונים והמראה מרהיב. המקדש הצבוע אדום היה אחד מהיפים והמרשימים ביותר שבהם ביקרנו. יש בו מאות פנסי ברונזה, מבנים יפים, פינות חמד, והשיא – אולם חשוך שבו מותקנות מראות בהן משתקפות עשרות מנורות דולקות שתלויות מתקרה – המראה המתקבל ממש עוצר נשימה.

מקדש Kasuga Taisha

חזרנו לקיוטו וסיימנו את הערב בארוחה איטלקית מצוינת במסעדה בשם Pizza Salvatore Cuomo and Grill ששוכנת על תעלת מים קטנה ופסטורלית לא הרחק מהמלון שבו התאכסנו.

יום 16

פתחנו את היום האחרון בקיוטו בביקור במקדש Fushimi Inari – המקדש הידוע שבו אלפי שערי Torii אדומים.Inari הוא אל האורז, אלוהות חשובה ומרכזית בדת השינטו. השועלים נחשבים לשליחיו, ולכן ניתן למצוא פסלים רבים שלהם ברחבי המקדש. אלפי שערי ה- Torii, שכל אחד מהם נתרם על ידי חברה או אדם פרטי (שמות התורמים חקוקים על השערים), יוצרים רשת מסועפת של שבילים. אפשר לטייל באזור כמה שעות ואף לטפס על הר Inari שמתנוסס מעל למקדש.

מקדש Fushimi Inari

לאחר מכן התפצלנו – חלק מבני המשפחה נסעו לסדנת יצירה של קופסאות תכשיטים בסגנון יפני שהוזמנה בעזרת ה- Tourist Information, וחלק אחר נסע לבקר במקדש Kiyomizu-dera ובסמטאות הציוריותSannen-zaka ו- Ninen-zaka בסביבתו. כדאי לקחת בחשבון שהטיפוס אל המקדש מעט תלול, אנחנו לקחנו מונית עד אליו וירדנו ברגל חזרה.

  

מקדש Kiyomizu-dera

בשעות אחר הצהרים נסענו לביקור שתיאמנו מראש בבית שלום בקיוטו. סיפורה של “כנסיית ישו הקדושה”, המכונה גם “בית שלום יפן”, מעניין ומרתק. זוהי כת של נוצרים פרוטסטנטים אוהבי ישראל שנוסדה באמצע המאה ה- 20 על ידי הכומר היפני Otsuki Takeji. בני הקהילה תומכים במדינת ישראל וביהודים ונושאים תפילה לשלום ירושלים ולביאת המשיח. יש להם פעילויות שונות, כגון מקהלה ששרה בעברית, אגודת ידידות עם האוניברסיטה העברית בירושלים, מוזיאון שואה שהוקם בעיר Fukuyama, ועוד. בנוסף לכך הם מפעילים “בתי שלום” בכמה ערים ביפן כגון טוקיו, קיוטו והירושימה – בתי הארחה המאפשרים לתיירים ישראלים לשהות בהם במשך כמה לילות ללא תשלום. אנחנו לא לנו בבית שלום במהלך הטיול, אבל ביקשנו להגיע לביקור בבית שלום קיוטו ונענינו בשמחה. את פנינו קיבל המנהל של בית שלום קיוטו שמדבר עברית שוטפת – הוא שהה בארץ מספר שנים ולמד בירושלים. הוא סיפר לנו על הקהילה, על עיקרי אמונתה, על הפעילויות השונות שהיא עושה ביפן ובישראל והראה לנו סרט קצר – אפילו כיבדו אותנו בוופלות מישראל . במקום יש גם מוזיאון קטן שמספר את סיפורו של מייסד הקהילה. הביקור היה מעניין מאוד ולמען האמת אף מעט סוריאליסטי…

בערב חזרנו לתחנת Kyoto העצומה, שמהווה עיר קטנה של ממש. עלינו לקומות העליונות שלה – מבנה התחנה מדהים והנוף הנשקף ממנה מרהיב, כך שהיא מהווה לדעתי אתר תיירות בפני עצמו. בתחנה יש קומת אוכל ענקית ובה מגוון רחב של מסעדות שונות, אנחנו אכלנו ארוחת ערב מצוינת באחת מהמסעדות היפניות.

תחנת קיוטו

יום 17

בבוקר עזבנו את קיוטו ונסענו ברכבת ל- Kobe ומשם ל- Hiroshima. אחרי שקיבלנו את החדרים במלון ואכלנו ארוחת צהרים בינונית במסעדת Udon ו- Ramen סמוכה, יצאנו לבקר בפארק השלום.

Hiroshima הייתה עיר תעשייתית “סתמית” למדיי, עד שבבוקר ה- 6 באוגוסט 1945 הטילו עליה האמריקאים את פצצת האטום הראשונה בהיסטוריה. עשרות אלפי תושבים נהרגו מיד, כהרף עין, ועוד עשרות אלפים נוספים מתו במהלך הימים, השבועות והשנים שאחרי. מרכזה של העיר ברדיוס של כמה קילומטרים חרב כולו.

צילום של מרכז Hiroshima אחרי נפילת הפצצה

כאשר שיקמו היפנים את Hiroshima החליטו שלא לבנות מחדש את המרכז שהיה ליבה המסחרי התוסס של העיר, אלא להקים במקומו פארק זיכרון שיהווה אנדרטה לשלום עולמי, יד זיכרון למתים ולניצולים ותמרור אזהרה מפני נשק אטומי. בפארק ישנו מוזיאון המתאר את הרקע לבניית הפצצה והטלתה ואת אשר עבר על העיר ועל תושביה באותו יום בחודש אוגוסט 1945 ואחריו, באמצעות הסברים ומוצגים מרתקים – כולל חפצים ששרדו את הפצצה.

שעון ששרד את הפצצה ומחוגיו נעצרו בדיוק ברגע בו היא התפוצצה

מלבד המוזיאון פזורים בפארק אנדרטאות ומונומנטים שונים, כגון אנדרטת השלום של הילדים, יד זיכרון לנספים – שמזכירה את “יד ושם” שלנו, ועוד. המבנה המפורסם ביותר בפארק הוא “הכיפה האטומית” – בניין מכוסה כיפה שנבנה בתחילתה של המאה ה- 20 ושימש כמרכז לתערוכות וכנסים בעיר. הפצצה התפוצצה בגובה של כ- 600 מטרים ממש בסמוך אליו, וכתוצאה מכך הוא חרב אבל לא קרס לגמרי. אחרי המלחמה הוחלט להשאיר את הבניין כפי שהוא ולא לשפצו על מנת שישמש כאנדרטה, והוא הפך לסמל האייקוני הידוע ביותר של Hiroshima. אפשר לבקר גם בנקודה המדויקת שמעליה התפוצצה הפצצה – היא נמצאת באחד הרחובות הקטנים מצפון לפארק השלום ומסומנת בשלט הסבר.

בניין הכיפה האטומית

הייתי בטוח משום מה שהביקור ב- Hiroshima יהיה סתמי ומלאכותי – הרי קראנו ושמענו כל כך הרבה על הפצצה, על נשק אטומי, וכדו’. בפועל הרושם שנוצר אצלי היה הפוך לגמרי – דווקא בזכות הדרך המאופקת והאסתטית שבה בחרו היפנים להנציח את הזוועה הם הצליחו להעביר בצורה חזקה ועוצמתית את מה שקרה. הביקור במוזיאון וביד הזיכרון היו מרשימים מאוד, כשטיילנו בשעות אחר הצהרים המאוחרות בפארק רחב הידיים הוא היה כמעט שומם ממבקרים ושררו בו שקט ושלווה – ניגוד חריף למה שהתרחש באותו מקום בדיוק לפני כ- 70 שנה. בניין הכיפה האטומית הואר עם רדת החשיכה בצורה עדינה והשילוב של הכל ביחד יצר תחושה מיוחדת שהותירה עלינו חותם.

  פארק השלום ב- Hiroshima

אחרי הביקור בפארק השלום צעדנו למדרחוב Hondori, מרכזה התוסס של Hiroshima.

מדרחוב Hondori

ארוחת ערב אכלנו באזור המסעדות Okonomimura באחת המסעדות שמגישות Okonomiyaki – המאכל האופייני של Hiroshima, שהוא מעין פנקייק גדול במגוון של תוספות ומילויים.

Okonomiyaki

המלון שבו ישנו היה Daiwa Roynet Hotel Hiroshima.

יום 18

היום הוקדש לביקור באי Miyajima, המרוחק כשעה של נסיעה ברכבת ושיט במעבורת מ- Hiroshima.

כשהגענו לאי עלינו ברכבל להר Misen ומהתחנה העליונה המשכנו לטפס ברגל אל הפסגה – הטיפוס היה אמנם תלול יחסית ולא קל, אבל הנוף הפנורמי הנשקף מלמעלה היה מדהים ובהחלט שווה את המאמץ.

הנוף מפסגת הר Misen

חזרנו למטה ואכלנו צהרים באחת המסעדות היפניות, ולאחר מכן ביקרנו במקדש השינטו היפה Itsukushima-jinja הידוע בעיקר בזכות שער ה- Torii האדום הענק שלו – אחת מהתמונות המוכרות ביותר של יפן. השער נחשב גם הוא לאחד משלושת הנופים היפים ביותר של יפן, כך שביחד עם מפרץ Matsushima היינו בשניים מתוך שלושה…

שער ה- Torii של מקדש Itsukushima-jinja

השער בנוי ממש על חוף הים כך שבשעת הגאות חלקו התחתון מכוסה במים והוא “מרחף” מעליהם בעוד שבשעת השפל אפשר לטייל לרגליו על הקרקע החשופה. גם ב- Miyajima יש איילים רבים, בדומה ל- Nara.

אחרי הביקור באי חזרנו ל- Hiroshima ואכלנו ארוחת ערב במסעדה איטלקית מצוינת בשם San Marioשנמצאת בסמוך למלון.

יום 19

בבוקר עזבנו את Hiroshima ונסענו ברכבת ל- Himeji, בה השתמרה כאמור אחת מהטירות הפיאודליות היפות והמפורסמות ביותר ביפן.

  

טירת Himeji

ביקרנו בטירה המרשימה ולאחר מכן בגן היפני היפה Koko-en שנמצא בסמוך אליה. הגן אינו גדול אבל יש בו סוגים רבים של צמחיה וכמה אזורים מובחנים שונים – נוף של פלג מים, גן פרחים, חורשה של עצי אורן, אזור של עצי במבוק, וכדו’, כך שהוא מעביר היטב את החוויה האסתטית של גן יפני.

הגן היפני Koko-en

לאחר מכן המשכנו ברכבת אל Nagoya – העיר אינה מהווה יעד תיירותי מיוחד, אבל היה לנו נוח לישון בה לקראת הביקור מחר במפעל הרכב של Toyota. ארוחת ערב אכלנו במסעדת Sukiyaki מצוינת בקומת האוכל של כלבו Takashimaya.

את הלילה בילינו במלון Daiwa Roynet Hotel Nagoya Shinkansenguchi.

יום 20

בבוקר השכמנו קום ויצאנו לסיור שהוזמן מראש במפעל הרכב של Toyota.

ישנם שני מפעלי רכב שניתן לבקר בהם ביפן, הראשון של חברת Toyota בעיר Toyota והשני של חברתMazda ליד העיר Hiroshima. בשני המקרים חובה להזמין מקום לסיור מראש (שימו לב שיש סיורים באנגלית ויש ביפנית), כדאי לעשות זאת מוקדם ככל האפשר – כמה שבועות ואף כמה חודשים לפני מועד הביקור המתוכנן, מכיוון שמספר המקומות מוגבל.

הסיור יוצא ממוזיאון Toyota Kaikan שבו מוצגים רכבים מדגמים שונים של החברה וכמו כן תצוגות מעניינות והסברים לגבי תהליך הייצור, מכלולים שונים, חדשנות ורכבי העתיד, וכדו’. הסיור עצמו נערך בקבוצה באוטובוס וכולל ביקור בשני מפעלים בתוך המתחם הענק של Toyota שמשתרע על פני עיר שלמה של ממש. המפעל הראשון הוא מפעל ההרכבה, בו עובדים פועלים מיומנים שמרכיבים ביעילות שיא מערכות שונות בשלבים האחרונים של ייצור הרכבים – מיזוג אוויר, אלקטרוניקה, וכדו’. במהלך הסיור צועדים המבקרים על גבי גשרים מיוחדים שנבנו מעל לרצפת הייצור וצופים בתהליך ההרכבה שמתבצע מתחתם תוך קבלת הסבר על המתרחש.Toyota היא אחת מהנציגות הבולטות והמובילות של התעשייה היפנית המשוכללת והיעילה, והיא פיתחה שיטות ייצור וניהול מתקדמות בהן משתמשים היום בעולם כולו – כגון Just-in-Time, Lean, ועוד. הצפייה בפועלים שעובדים בתיאום וביעילות מופתיים כמו רובוטים אנושיים מרשימה מאוד ונותנת תחושה של קן נמלים ענק שבו כל בורג יודע את מקומו המדויק בתוך המכונה הגדולה. לאחר מכן ממשיך הסיור אל מפעל ההלחמה, בו מתבצע הייצור על ידי רובוטים אמיתיים – כ- 80% מתהליך ההלחמה הוא אוטומטי ללא מגע יד אדם. שלדי המכוניות תלויים על גבי מסוע ארוך ומתקדמים לאיטם, תוך שהם עוצרים בתחנות שונות. בכל תחנה יש כ- 10 זרועות רובוטיות עצומות שממתינות ללא ניע. השלד המתכתי עוצר, ואז, לפתע פתאום – בין רגע, נעות כל הזרועות בתיאום מושלם במעין מחול מבעית. כל זרוע מנווטת בדיוק של חלקיקי מילימטרים לנקודה אליה היא מתוכנתת להגיע, תוך שהיא חולפת במרחק אפס מהזרועות האחרות – מבלי שהן מתנגשות זו בזו כמובן. כשהזרועות נעצרות, כל אחת בנקודה שלה, מתבצע שלב ההלחמה במשך כמה שניות מרוכזות. לאחר שהן מסיימות להלחים חוזרות הזרועות למקומן וממתינות לשלד הבא שיגיע. הריקוד המתוזמר להפליא של מכונות המתכת הענקיות והבזקי ההלחמה האימתניים מייצרים תחושה עתידנית, ממש כאילו שאתם צופים בסצנה מתוך הסרט Terminator ועוד רגע עומדים הרובוטים לפרוץ החוצה ולהשתלט על העולם…

מוזיאון Toyota

ההגעה אל המפעל של Toyota מעט מורכבת, הוראות מפורטות ניתן למצוא באתר האינטרנט:

http://www.toyota.co.jp/en/about_toyota/facility/toyota_kaikan

הביקור במוזיאון והסיור במפעל היו אמנם מרשימים מאוד, אבל ההגעה למקום והחזרה ממנו בהרכב המשפחתי המורחב שלנו הייתה מעט מאתגרת ולכן כדאי לקחת זאת בחשבון.

אחרי הביקור במפעל חזרנו ל- Nagoya ויצאנו בדרך הארוכה אל Hakone, דרך תחנת Odawara. הדרך המשתלמת ביותר לטייל באזור Hakone, אם משתמשים בתחבורה ציבורית ולא ברכב שכור, היא באמצעות כרטיס Hakone Pass, המאפשר לנסוע בכל אמצעי התחבורה באזור במשך יומיים או שלושה (כרטיס JR Pass אינו מכסה זאת).

הגענו למלון ב- Hakone בשעה מאוחרת למדיי, אבל הספקנו עוד לטבול ב- Onsen שלו שפתוח עד שעה מאוחרת.

ישנו במלון ה- Ryokan הנהדר Laforet Club Hakone Gora Yunosumika, אחד מהטובים ביותר שבהם התאכסנו במשך הטיול כולו. קיבלנו חדר משפחתי גדול בסגנון יפני עם מזרוני Tatami, ארוחת הבוקר הייתה כלולה במחיר.

יום 21

אחרי ארוחת הבוקר המצוינת במלון התפצלנו – חלק מבני המשפחה נסעו לבקר במוזיאון הפתוח של Hakone, בעוד שהחלק השני יצא לטיול הנפוץ והמקובל באזור. המסלול של טיול זה הוא מעגלי וכולל נסיעה ברכבת חשמלית, עצירה באזור הוולקני Owakudani – בו ניתן לאכול ביצים שחורות שבושלו באפר הוולקני, שיט על גבי אגם Ashi בספינת תיירים שמעוצבת כאוניית פיראטים וחזרה באוטובוס ל- Hakone.

Hakone

הנסיעה לאורך המסלול כולו כלולה כאמור ב- Hakone Pass. אם יש מזג אוויר יפה אפשר לראות מנקודות מסוימות לאורך המסלול את הר Fuji, אך לרוע מזלנו השמיים באותו יום היו מעוננים ולכן “זכינו” לראות רק את אחת מצלעותיו של ההר המפורסם כשהיא מבצבצת מבין העננים למשך כמה דקות.

האזור כולו יפיפה, יש בו אתרים רבים נוספים ומסלולי הליכה שונים כך שבהחלט אפשר וכדאי לבלות בו כמה ימים.

חזרנו למלון הנהדר לרחצה ב- Onsen, מנוחה וארוחת ערב.

יום 22

עזבנו בצער את Hakone ויצאנו ברכבת לטוקיו.

התחלנו בביקור במקדש הבודהיסטי Senso-ji ב- Asakusa, אחד המקדשים הפעילים, התוססים והציוריים של טוקיו, ושוטטנו גם בשוק Nakamise הסמוך לו.

מקדש Senso-ji

לאחר מכן נסעתי לבד לרחוב Kappabashi, אזור שבו ניתן למצוא ציוד מקצועי למטבחים ולבישול. הרחוב מהווה יעד לתיירים בעיקר בשל החנויות שמוכרות את דגמי הפלסטיק של מנות האוכל בהם משתמשות המסעדות ברחבי יפן כתפריט ויזואלי. נכנסתי לכמה חנויות שמוכרות את הדגמים הללו, אבל למען האמת אני לא בטוח שהדבר מצדיק הגעה במיוחד לאזור.

רחוב Kappabashi

לאחר מכן נסענו באמצעות רכבת ה- Monorail אל Odaiba. זהו אי מלאכותי שייובש מהים ושימש בעבר כנמל. במהלך העשורים האחרונים הפכו אותו היפנים למרכז של בילויים, קניות ובידור. יש ב- Odaiba מספר אתרים וקניונים גדולים, כגון מוזיאון Miraican למדע, קניון VenusFort, Toyota Mega Web, קניון DiverCity, גלגל ענק (ממש ענק…), טיילת יפה הצופה אל קו החוף של טוקיו ובה – איך לא – העתק מוקטן של פסל החירות מניו-יורק, ועוד ועוד. אפשר לבלות רק ב- Odaiba עצמה כמה ימים, במיוחד אם אתם מטיילים עם ילדים. ההגעה אל האי מתבצעת כאמור ברכבת שנוסעת על גבי מסלול מוגבה שנבנה במיוחד עבורה. הנסיעה ברכבת זו מהווה לדעתי אטרקציה תיירותית בפני עצמה – בתחילת הדרך היא מתפתלת בין גורדי השחקים של רובעי העסקים ולאחר מכן עולה בסיבוב רחב על גבי גשר גדול המוביל אל האי תוך שהיא מספקת תצפית פנורמית מרהיבה אל מפרץ טוקיו ואל חלקיה השונים של העיר העצומה המשתרעת מאופק לאופק. בשלב מסוים הרגשתי כאילו שאני נמצא בתוך סצנה מתוך סרט מדע בדיוני שבה טס הגיבור בתוך רחפת בין בנייניה של עיר עתידנית ענקית כשהוא מוקף בשלטי פרסומת זוהרים.

Odaiba

כמובן שהספקנו לבקר רק בחלק קטן מהאטרקציות שיש ל- Odaiba להציע, סיימנו את היום בארוחת סושי באחת מהמסעדות בקניון DiverCity – הסועדים מזמינים את המנות באמצעות Tablet והסושי נשלח אל השולחן על גבי רכבת שינקנסן קטנה שהמסילה שלה פרוסה בכל רחבי המסעדה – אין על היפנים…

סושי על שינקנסן…

במהלך הימים האחרונים בטוקיו התאכסנו במלון JR Kyushu Hotel Blossom Shinjuku, גם הוא באזורShinjuku ממש בסמוך לתחנת הרכבת הראשית.

יום 23

היום הוקדש כולו לביקור בדיסנילנד טוקיו. אנחנו חובבי דיסני וביקרנו כבר מספר פעמים בפארקים האחרים של החברה בארצות הברית ובאירופה. הפארק של טוקיו הוכיח את עצמו כאחד מהטובים שבהם – נקי, מתוקתק ומסודר, כצפוי. יש בו את המגוון המוכר והאהוב של המתקנים והאטרקציות, אבל בכל אחד מהם היו “טוויסט” או תוספת קטנים ביחס למה שהכרנו. הפארק היה מלא במבקרים אבל במידה הנכונה – כזו שמייצרת אווירה תוססת ושמחה אבל לא הופכת את התורים לעמוסים מדיי. כדאי כמובן לנצל את כרטיסי ה- Fast Passלאטרקציות המבוקשות במהלך הבוקר, משום שבשעות הצהרים הם מתחילים להיגמר. אם יש לכם ילדים קטנים כדאי מאוד להביא טיולון משום שהפארק גדול ותמצאו את עצמכם מתרוצצים מקצה אחד שלו לקצה השני, במידת הצורך אפשר גם לשכור טיולון בכניסה הראשית.

דיסנילנד טוקיו

הפארק מרוחק כשעה נסיעה ברכבת ממרכז טוקיו, אנחנו נשארנו בו עד הרגע האחרון ממש – הוא נסגר בשעה 10 בלילה, כך שהגענו למלון מותשים לגמרי – לא לפני שחטפנו ארוחת לילה במקדונלד’ס (אם כבר יום באווירה אמריקאית, אז עד הסוף…)

יום 24

היום האחרון שלנו בטוקיו וביפן…

פתחנו את הבוקר ברובע Ginza היוקרתי. התחלנו בשוק הדגים Tsukiji, כדי לצפות במכירה הפומבית של דגי הטונה יש להגיע באמצע הלילה ולתפוס מקום בתור, אבל גם אם מגיעים בשעות הבוקר המאוחרות אפשר להסתובב בין חנויות הדגים ומסעדות הסושי ולהתרשם מהטריות, המבחר והניקיון המופתיים.

שוק הדגים בטוקיו

נשנשנו מעט סושי, שהיה מהטובים שאכלנו, והמשכנו ל- Chuo Dori – הרחוב הראשי של Ginza שגדוש בבתי כלבו ובחנויות יוקרה – המקבילה של טוקיו לשדרה החמישית בניו-יורק ולשאנז אליזה בפריז. כדאי מאוד להגיע לאזור במהלך סוף השבוע, אז נחסם הרחוב לתנועה והופך למדרחוב תוסס וסואן. ביקרנו במה שחלק מבני המשפחה הגדירו כ- “מקדש החשוב ביותר בטוקיו” – סניף הדגל של Uniqlo שמשתרע על פני בניין שלם, ב-Sony Showroom ובכמה מבתי הכלבו, ואכלנו צהרים קלה באחד מבתי הקפה.

הרחוב הראשי ב- Ginza הופך למדרחוב בסופי השבוע

לאחר מכן המשכנו לרובע Akihabara – “עיר האלקטרוניקה” של טוקיו וגן העדן האולטימטיבי לכל חובבי הגאדג’טים, ה- Manga וה- Maid Cafes – בתי קפה נושאיים בהם המלצריות לבושות בתחפושת של משרתות (לא נכנסנו בגלל הילדים…). פרט לרחובות הראשיים ולבתי הכלבו הגדולים יש ברובע גם סמטאות צרות ובהן אינסוף חנויות קטנות ומוזרות, אם יש לכם פנאי ואתם בעניין מומלץ להקדיש לאזור כמה שעות לפחות. אנחנו נכנסנו לכמה מהחנויות ולאחר מכן הלכנו לאיבוד בתוך הכלבו הענק Yodobashi, בו גם הצטיידנו באוזניות, Smart Watch ועוד כהנה וכהנה.

Akihabara

חזרנו למלון למנוחה ולהתארגנות ויצאנו לארוחת ערב אחרונה כדי להיפרד מיפן – דווקא הערב החלטנו לאכול סטייקים במסעדה אמריקאית בקומת האוכל של כלבו Odayko…

יום 25

התעוררנו בשעה מוקדמת ונסענו לשדה התעופה, ממנו המראנו להונג-קונג דרכה היינו אמורים להמשיך לארץ. בשל ההרכב המשפחתי המורחב החלטנו להזמין מיניבוס פרטי שייקח אותנו לשדה, התוספת במחיר לא הייתה משמעותית ביחס לתחבורה הציבורית הרגילה.

כשנחתנו בהונג-קונג התברר לנו שתקפה אותה סופת הטייפון החזקה ביותר מזה שנים, שגרמה לסגירה כמעט מוחלטת של שדה התעופה. עשרות טיסות בוטלו ואלפי נוסעים נתקעו בשדה, כך שאפשר להבין את רמת הבלגן ששררה בו. החמצנו את טיסת ההמשך לארץ ולקח זמן עד שנמצא לנו פתרון, בסופו של דבר נשארנו ללון לילה אחד בהונג-קונג והרווחנו יום נוסף של טיול לפני שחזרנו לישראל.

תחבורה

אפשר למצוא מידע רב ברשת על התחבורה הציבורית ביפן, כדי לא לחזור שוב על מה שכבר נכתב, אני ממליץ להתחיל בקישורים הבאים:

1. מדריך התחבורה באתר “יפנית”:

http://yapanit.com/index.php/HE/transport

2. שני פוסטים על תחבורה ציבורית ביפן בקבוצת ה- Facebook”יפן למטיילים”:

https://www.facebook.com/groups/818573244902170/permalink/1002669939825832

https://www.facebook.com/groups/818573244902170/permalink/904147226344771

אחת מהשאלות הראשונות והנפוצות ביותר בעת תכנון טיול ביפן היא האם להתבסס על תחבורה ציבורית ולרכוש כרטיס רכבות JR Pass או לשכור רכב.

מניסיוננו המצטבר, יש פרמטר אחד שמשפיע באופן מהותי על האופי של טיול משפחתי – האם הוא מתבצע עם רכב צמוד או לא. הדרך הנוחה והמועדפת בדרך כלל לטייל עם ילדים היא באמצעות רכב שכור. רכב מאפשר גמישות מרבית, מקל על סחיבת המטען ובעיקר – מאפשר לילדים לנוח ולאגור כוחות במהלך הנסיעות. ביפן לעומת זאת, יש מערך תחבורה ציבורית מהמשוכללים והמפותחים ביותר בעולם – ולכן ישנה התלבטות אמיתית האם כדאי לשכור רכב. אין לשאלה זו תשובה חד-משמעית והיא תלויה בפרמטרים שונים ובהעדפה האישית, כמה שיקולים לכאן ולכאן בעניין זה:

– בתוך הערים הגדולות מומלץ כמובן שלא לשכור רכב, כמו בכל מקום אחר בעולם. עדיף הרבה יותר להשתמש ברשת ה- Subway, באוטובוסים ומדי פעם אף במוניות, הן מבחינת הנוחות והן מבחינת העלות.

– הדרך הנוחה והמשתלמת ביותר לעבור בין יעדים רחוקים ביפן היא באמצעות רשת הרכבות המהירות, השינקנסן, שמהווה בלי קשר אטרקציה תיירותית בפני עצמה.

– העלות של שכירת רכב גדול שיתאים למשפחה ביפן גבוהה יחסית. הנסיעה בכבישי האגרה המהירים יקרה ואם בוחרים להימנע מהם ולנסוע בכבישים צדדיים הדרך יכולה להיות איטית וארוכה, למרות ששוב – זה תלוי באופי הטיול ויכול להתאים אם דווקא מחפשים נופים יפים, עיירות קטנות, וכדו’.

– לעומת זאת, ישנם אזורים מסוימים שבהם אין רכבות מהירות והתחבורה הציבורית מתבססת על רכבות מקומיות בתדירות נמוכה ובמקרים מסוימים אף בעלות נוספת מעבר לכרטיס ה- JR Pass.

אנחנו החלטנו בסופו של דבר להתבסס באופן עקרוני על תחבורה ציבורית ולשכור רכב רק בחלק מסוים של הטיול – הביקור בצפון Honshu. התקשיתי מאוד למצוא מקומות לינה באזור זה בשל הפסטיבלים, ולכן לא הייתה לנו ברירה אלא לישון ב- Hirosaki הרחוקה יותר ולשכור רכב. אזורים נוספים שבהם אני חושב שכדאי לשקול לשכור בהם רכב הם האלפים היפנים ו- Hakone.

כמה עצות וטיפים נוספים בנוגע לתחבורה הציבורית:

– כל המידע לגבי JR Pass מופיע באתר האינטרנט:

http://www.japanrailpass.net/en/index.html

– את כרטיס ה- JR Pass ניתן לרכוש רק מחוץ ליפן, לפני מועד הטיול (נכון למועד הטיול שלנו באוגוסט 2017 התקיים ניסוי שבמסגרתו ניתן לרכוש את הכרטיס גם בתוך יפן, אבל המחיר יקר יותר ואפשר לעשות זאת רק במקומות מסוימים).

– כרטיס JR Pass ישתלם כפי הנראה מבחינה כספית אם אתם מתכננים לפחות 2-3 נסיעות ארוכות ברכבות המהירות ובנוסף כמה נסיעות ברכבות מקומיות. כדאי לזכור שהכרטיס משתלם בעיקר במעבר בין יעדים ופחות בתוך הערים הגדולות (למרות שבחלק מהערים ישנם קווי רכבת פנימיים ואוטובוסים של JR שמכוסים על ידי הכרטיס). כדאי אף לערוך שינויים במסלול הטיול במידת הצורך ולהתאים אותו כך שהכרטיס ינוצל בצורה מיטבית.

– אם אינכם בטוחים לגבי כדאיות רכישת הכרטיס, ניתן לעשות חישוב מדויק יותר בקישור הבא:

https://www.jrpass.com/es/cost-calculator

– אפשר לקנות את הכרטיס במגוון אתרים באינטרנט ולקבל אותו במשלוח בדואר. בארץ היו שתי חברות שמוכרות את הכרטיס (נכון למועד הטיול שלנו) – אופיר טורס ודורמס. בבדיקה שערכתי התברר שאופיר טורס גבו עמלה גבוהה למדיי, אבל דורמס הסתפקו בתוספת נמוכה לעלות הכרטיס ולכן רכשתי דרכם – היה נראה לי נוח יותר מאשר להזמין באינטרנט.

– את הכרטיס קונים לשבוע, שבועיים או שלושה. אפשר לרכוש כרטיס למחלקה ראשונה או למחלקה רגילה, לדעתי אין סיבה לרכוש את הכרטיס היקר יותר – הלוואי שכל הרכבות בארץ תיראנה כמו הקרונות הרגילים של הרכבות ביפן… כרטיס לילדים בגילאי 6-11 עולה מחצית מהכרטיס למבוגר (מבוגר הוא כל מי שמעל לגיל 12), אין צורך לרכוש כרטיס לילדים מתחת לגיל 6 והם נוסעים בחינם.

– כשקונים את הכרטיס מקבלים בעצם וואוצ’ר שאותו צריך להחליף ביפן לכרטיס עצמו. אפשר לבצע את ההחלפה רק בתחנות רכבת מסוימות, שימו לב לשעות הפתיחה של כל תחנת החלפה. במועד ההחלפה מציינים את התאריך שבו רוצים שהכרטיס ייכנס לתוקף (אפשר לתקף את הכרטיס לתאריך עתידי).

– בכל רכבות השינקנסן יש קרונות שמורים וקרונות לא-שמורים. אפשר להזמין לפני הנסיעה מקום ישיבה בקרונות השמורים, אבל אם אתם מטיילים עם ילדים קטנים שאין להם כרטיס לא ניתן לשמור עבורם מקום ישיבה והם צריכים לשבת עליכם. לעומת זאת, בקרונות הלא-שמורים כולם יכולים לשבת. מסיבה זו אנחנו לא הזמנו מקומות מראש ונסענו בקרונות הלא-שמורים. פרט לנסיעה אחת שבה הרכבת הייתה עמוסה ונאלצנו לעמוד במשך חלק מהדרך, בכל המקרים האחרים לא הייתה שום בעיה ותמיד היה מקום ישיבה לכולנו.

– ניתן לשים מזוודות, כולל גדולות, בשטח האחסון שנמצא בסוף כל קרון מאחורי המושבים האחרונים. מכיוון שספסלי הישיבה מרוחקים יחסית זה מזה, אפשר לקחת מזוודות קטנות יותר אתכם למושב במידת הצורך.

– כדאי לזכור שבטוקיו יש שני מפעילים שונים של רכבת תחתית: Tokyo Metro ו- Toei Subway. פרט לכך יש קווי רכבת של JR East, כולל קו Yamanote המרכזי, אשר מכוסים בכרטיס הרכבות JR Pass.

כמה עצות וטיפים נוספים בנוגע לשכירת רכב:

– חשוב כמובן לזכור שהנהיגה ביפן היא בצד שמאל. אנחנו נהגנו כבר בצד שמאל בכמה מדינות אחרות בטיולים קודמים, באופן כללי זה לא מהווה בעיה ואין ממה לחשוש – חשוב לנסוע בתחילה לאט ובזהירות עד שמתרגלים.

– ביפן יש צורך ברישיון נהיגה בינלאומי מיוחד – לא הרישיון הישראלי וגם לא הרישיון הבינלאומי הרגיל. לרישיון המיוחד מוצמדת תמונת פספורט (לא התמונה הממוחשבת ממאגר משרד הרישוי) והפרטים נכתבים בו בכתב יד ולא מודפסים. ניתן להוציא את הרישיון המתאים בארץ בסניפי ממס”י – ציינו במפורש שאתם צריכים רישיון נהיגה ליפן.

– מומלץ לשכור את הרכב מאחת החברות המקומיות, למרות שגם חלק מהחברות הבינלאומיות כגון Hertzפועלות בה. אני שכרתי רכב גדול לשבעה אנשים מחברת Toyota Rent a Car (אנחנו אמנם חמישה, אבל העדפתי רכב מרווח שבו הילדים יוכלו לשבת בנוחות ויהיה מספיק מקום למטען), חברות נוספות הן Nissan Rent a Car ו- Times Rent a Car. כדאי גם לרכוש את התוספת בביטוח שמבטלת השתתפות עצמית.

– בחלק מהרכבים השכורים ניתן לקבל מכשירי GPS, אבל בדרך כלל הם אינם נוחים. אנחנו השתמשנו ב-Google Maps, הן בנסיעות והן בתוך הערים – קשה להיזכר כיצד טיילנו בעבר לפני כן . המלצה חמה – הכינו מראש מפה מקוונת של Google Maps עם כל האתרים שבהם אתם מתכוונים לבקר, והשתמשו בה באופן שוטף במהלך הטיול.

חלון ראווה בטוקיו

טיסות

המרכיב היקר ביותר בדרך כלל בעלות של טיול לחו”ל הוא הטיסות. נכון לסוף 2017 אין עדיין טיסות ישירות מישראל ליפן, למרות שזה אמור להשתנות ב- 2018.

יש מגוון של דרכים ואפשרויות לטוס ליפן – דרך אירופה, טורקיה, רוסיה, קוריאה, הונג-קונג, ועוד. המחירים משתנים כמובן ותלויים בפרמטרים רבים – העונה, ניצול של נקודות, מבצעים, וכדו’. הכרטיס שלנו היה “מסובך” מכיוון ששילבנו כאמור את ווייטנאם ויפן ולכן הוא לא יכול לשמש כבסיס להשוואה – בכל מקרה העלות הכוללת במקרה שלנו לכרטיס הייתה כ- 1450$ (ישראל – ווייטנאם – יפן – ישראל). את כרטיסי הטיסה רכשנו אצל מישל ואורי מסוכנות תלמה נסיעות, טסנו דרכם גם בטיולים קודמים שלנו – סוכן נסיעות טוב יכול לבוא לידי ביטוי דווקא כשיש מסלול מסובך ולא סטנדרטי ולהציע אלטרנטיבות שונות ומחירים אטרקטיביים. אני יכול להמליץ עליהם בחום – ניתן לפנות אליהם בטלפון 03-6033813 או באימייל michelleamiram@gmail.com.

שני היעדים ביפן אליהם טסים בדרך כלל הם טוקיו ו- Osaka. אנחנו בחרנו להתחיל ולסיים את הטיול בטוקיו, אבל אפשר בהחלט להתחיל באחת מהערים ולסיים בשנייה – לעיתים זה אפילו מומלץ מבחינת תכנון המסלול.

Concept Car עתידני של חברת Nissan

לינה

יש אינספור אפשרויות לינה מסוגים שונים ברחבי יפן. אנחנו מעדיפים באופן עקרוני מלונות, למרות שבמקרה של טיול משפחתי זה יכול להיות מעט בעייתי משום שבמלונות רבים ביפן אין חדרים משפחתיים גדולים. בשל כך הזמנו ברוב המקרים שני חדרים, במקרה כזה כדאי לבקש מהמלון שהחדרים יהיו צמודים זה לזה או לפחות ממוקמים באותה קומה. כדאי לקחת בחשבון שהחדרים ברוב המלונות ביפן אכן קטנים, אבל הם מצוחצחים ומצוידים היטב – מוצרי טואלטיקה, פיג’מה, כפכפים, חלוקים, וכדו’.

ברוב הטיול התאכסנו במלונות 3 ו- 4 כוכבים, העלות הממוצעת ללילה הייתה סביב 300$. אפשר להוזיל את העלות – לנו היה חשוב ללון במיקום מרכזי ובסמוך לתחנות הרכבת וה- Subway, אבל אפשר להתרחק מעט מהמרכז ולמצוא מלונות זולים יותר. ברוב המקרים הזמנתי לינה בלבד ללא ארוחת בוקר – יותר נוח, מהיר ובדרך כלל גם זול לאכול בבית קפה או במאפייה סמוכים.

את כל ההזמנות ביצעתי דרך אתר Booking – אין לו מתחרים לדעתי מבחינת קלות ונוחות השימוש. כדאי לשים לב לתנאי הביטול – אני מזמין בדרך כלל מלונות שבהם ניתן לבטל עד ממש בסמוך למועד הנסיעה כדי לאפשר גמישות ושינויים של הרגע האחרון.

כדאי מאוד לנסות וללון לפחות בחלק מהלילות במלונות יפנים מסורתיים – Ryokans. במלונות הללו יש גם מרחצאות חמים – Onsen, והלינה היא בחדרים יפניים מסורתיים על גבי מזרני Tatami. ברוב המקרים ניתן להזמין גם ארוחות יפניות וליהנות מחוויית אירוח אותנטית שלמה.

ככה פתאום, נתקלנו ביפני שמצלם את אשתו עם האיילים

אוכל

האוכל היפני הוא עולם ומלואו. במסעדות יפניות בארץ ובחו”ל נחשפים בדרך כלל רק לקצה קצהו של הקרחון, אולם ביפן עצמה יש מגוון עצום של מאכלים, חומרי גלם וטעמים שאנחנו כלל לא מכירים. מרכיבים מהותיים ובלתי נפרדים בחוויית האוכל היפנית הם האסתטיקה של צורת ההגשה וההרמוניה בין מרכיביה השונים של הארוחה.

קפה מקושט שמוגש בכוס עשויה מעוגייה

אם אתם בעניין, אני ממליץ בחום לנסות מסעדות ומאכלים מסוגים שונים ומדי פעם אף “להמר” – בצורה כזו נחשפים לדברים חדשים ולא מוכרים. חלק מהמאכלים היפנים יכולים להיות משונים ומוזרים לחך הישראלי והמערבי, במיוחד ״ידועים לשמצה״ הקינוחים היפנים – רבים מהם עשויים מחומרי גלם מוזרים, כגון שעועית או טופו, ויש להם טעמים שונים לגמרי ממה שהיינו מצפים.

אני לא מתיימר להיות מומחה בעניין, אבל כדאי להכיר כמה מנות וצורות בישול נפוצות של המטבח היפני (מלבד הסושי שכולם מכירים…):

– Ramen: מרק אטריות עם תוספות שונות, אחת מ- “מנות הדגל” של המטבח היפני.

Ramen

– Udon: תבשיל אטריות עבות, בדרך כלל מוגש בתוך מרק.

– Yakitori: שיפודים קטנים ועדינים של בשר, פירות ים או ירקות.

– Yakiniku: ארוחה שבה צולים הסועדים בעצמם פיסות דקיקות של בשר משובח על גריל שנמצא במרכז השולחן.

– Sukiyaki: דומה ל- Yakiniku, אבל פיסות הבשר נטבלות בביצה חיה לפני שהן נאכלות – נשמע אולי מוזר אבל טעים בצורה יוצאת דופן…

– Shabu-Shabu: ארוחה שבה הסועדים מבשלים בעצמם פיסות בשר וירקות בתוך מרק, מוכר במקומות אחרים במזרח גם כ- Hotpot.

מלבד זאת יש עוד המון סוגים של מאכלים ותבשילים, חלק גדול מהם אופייניים רק לאזור מסוים, לעונה מסוימת או לחג מסוים. כדאי גם לבקר בשווקי אוכל ולאכול בדוכני המזון המהיר – אין מה לחשוש מאוכל רחוב ביפן, הכל נקי ובטוח.

מגש Bento יפני

שימו לב שמסעדות רבות בערים הגדולות אינן נמצאות במפלס הרחוב אלא מעליו או מתחתיו, לעיתים יוביל אליהן גרם מדרגות נחבא. כמו כן למדנו לדעת שכמעט בכל חנות כלבו גדולה, מרכז מסחרי או קניון יש קומת אוכל ובה מגוון רחב של מסעדות מסוגים שונים. המסעדות הללו אינן פשוטות או נחותות, חלק מהן מעולות ובמקרים רבים נתקלנו בתורים ארוכים של ממתינים.

המלצות וטיפים נוספים

כמה טיפים כלליים:

– מכבסות ציבוריות אינן נפוצות ולא נתקלנו בהן. בחלק מהמלונות יש חדר כביסה ובו מכונות כביסה ומייבשים שעומדים לרשות האורחים ופועלים על מטבעות, לעיתים השימוש בהם בחינם. צריך להביא אבקת כביסה, ניתן לקנות אריזות קטנות בכל חנות נוחות (Convenience Store) כדוגמת Seven-Eleven, Watson, וכדו’ שאפשר למצוא בכל קרן רחוב. אם אתם שוכרים דירה, כדאי כמובן לוודא שיש בה גם מכונת כביסה.

– באופן כללי, ניתן למצוא חנויות נוחות ומכונות אוטומטיות לממכר של אוכל ושתייה כמעט בכל מקום.

– הטענה הרווחת היא שניתן להשתמש ביפן רק בכסף מזומן ואי אפשר כמעט לשלם בכרטיס אשראי. בפועל הרבה מאוד מקומות מקבלים כרטיסים בינלאומיים – מסעדות, תחנות דלק, חנויות, עמדות תשלום בכבישים המהירים, וכדו’. כדאי כמובן להוציא כסף יפני כדי לשלם במקומות קטנים יותר שלא מקבלים אשראי, אפשר להוציא מזומן ב- International ATM בתחנות הרכבת הגדולות, בחלק מסניפי הבנקים ובכל חנות Seven-Eleven.

– עשינו תכנית לטלפון הסלולרי מהארץ – חבילת גלישה של 5G מספיקה בהחלט לשימוש אינטנסיבי יחסית, כולל גלישה באינטרנט, ניווט, אימיילים, וכדו’. העלויות לתוכנית כזו מהארץ אינן גבוהות באופן יחסי וניתן להמשיך ולהשתמש במספר הטלפון הישראלי הרגיל במהלך הטיול.

לחילופין אפשר לרכוש ביפן SIM מקומי לגלישה בלבד. אם יש לכם כמה טלפונים סלולריים ואתם מתכננים שימוש מאסיבי באינטרנט במהלך הטיול אפשר גם לשכור Pocket Wi-Fi, למרות שלדעתי זה לא ממש נדרש וההתעסקות בזה מיותרת.

– כדאי מאוד לעבור ב- Tourist Info בכל יעד חדש שמגיעים אליו, לקבל המלצות, לקחת ברושורים ולברר האם יש פעילויות מיוחדות או פסטיבלים מקומיים – על חלק מהאירועים לא תוכלו לשמוע בדרך אחרת.

– אם אתם שוכרים רכב ועוברים בין מקום למקום בתכיפות גבוהה בכל לילה, אפשר לארוז במזוודה אחת בגדים וציוד לכל בני המשפחה ליום אחד או שנים ולרענן אותה מדי פעם. בצורה כזו צריך לסחוב בערב רק מזוודה אחת לחדר ואין צורך להוציא ולהחזיר את המטען כולו בכל יום מחדש.

– שירות גאוני שקיים ביפן (לא נתקלתי בו בשום מקום אחר בעולם) הוא שליחת מזוודות בין יעדים שונים בתוך המדינה. אם אתם נוסעים ברכבות ועוברים מעיר לעיר, אפשר לשלוח את המטען ממלון למלון בעלות לא גבוהה במקום לסחוב אותו אתכם. המזוודות יגיעו בדרך כלל ביום שלמחרת, כך שתצטרכו לקחת אתכם מזוודה או תיק קטן עם ציוד ליום אחד.

בכל תחנת רכבת גדולה אפשר למצוא לוקרים, כולל כאלה שמתאימים למזוודות גדולות, בהם ניתן לאחסן את המטען לכמה שעות במידת הצורך.

– כדאי להגיע למרפאת מטיילים (כגון זו של קופת החולים או בית חולים תל השומר) מספיק זמן מראש לפני הטיול עם פנקסי החיסונים של הילדים ושלכם, כדי לקבל חיסונים ומרשמים לתרופות. כדאי כמובן לעשות ביטוח רפואי טוב ומקיף, כזה שמאפשר לכם גם ליצור קשר לקבלת ייעוץ רפואי בטלפון במקרה הצורך. יפן היא מדינה מתקדמת מאוד ותוכלו כמובן למצוא בתי חולים ובתי מרקחת בקלות, אבל כדאי לקחת תיק עזרה ראשונה ובו תרופות בסיסיות שאתם מכירים (הורדת חום, התקררות, פלסטרים, כאבי אוזניים, וכדו’) כדי לחסוך התרוצצויות מיותרות במקרים פשוטים.

– אם אתם מתעניינים בתרבות ובהיסטוריה של יפן ורוצים לדעת עליה יותר, יש כמה ספרים מומלצים שכדאי לקרוא לפני הטיול או במהלכו. שני ספרים מצוינים לקבלת רקע כללי הם “יפן המסורתית: תרבות והיסטוריה” ו- “יפן המודרנית: תרבות והיסטוריה” של פרופ’ בן-עמי שילוני. ספרים טובים נוספים הם “חוויה יפנית” של שפרה הורן ו- “אחי היאקוזה” של פרופ’ יעקב רז (יש כמובן המון ספרים נוספים).

כדאי מאוד גם לראות כמה סרטים על יפן ביחד עם הילדים כהכנה לטיול, למשל “הסמוראי האחרון” עם טום קרוז או “47 רונין” עם קיאנו ריבס. אנחנו לקחנו לפטופ לטיול, קנינו כבל HDMI ובאמצעותו התחברנו למסכי הטלוויזיה בכמה מבתי המלון וראינו כמה סרטים גם תוך כדי הטיול.

מספר טיפים נוספים בנוגע לטיול משפחתי עם ילדים, מניסיוננו המצטבר:

– כדאי להיערך לנסיעות הארוכות מבחינת הילדים. אנחנו הבאנו ספרי קריאה ומשחקי קלפים, ועבור הילדה הקטנה גם ספרי צביעה ומדבקות. הבאנו אתנו Disk on Key שהכיל מוסיקה, חיברנו אותו לשקע ה- USBברכב השכור ושמענו המון בדרך. הבאנו גם Tablet עם כמה סרטים (בעיקר לילדה הקטנה) ואת הטלפונים הסלולריים של הילדים, אבל אפשרנו להם להתחבר רק לרשתות ה- Wi-Fi במלונות בסוף היום. תתפלאו לגלות שאפשר בהחלט (ואפילו עדיף) להסתדר בלי טלוויזיה ומחשב צמודים ושהילדים חוזרים פתאום לקרוא, לצייר ולשחק…

– אם יש לכם ילד או ילדה קטנים, אני ממליץ בחום לקחת טיולון מתקפל. אנחנו הפסקנו להשתמש בטיולון בארץ אבל לקחנו לטיול אחד ישן ובסיסי שהיה לנו – הוא הוכיח את עצמו מעל ומעבר, במיוחד בימים הארוכים בערים הגדולות כשבתנו הקטנה התעייפה.

– חשוב לזכור שבטיול משפחתי, במיוחד עם ילדים קטנים, הקצב איטי יותר. כדאי לתכנן את המסלול מראש כך שלא יהיה קשה ואינטנסיבי מדיי, ובמהלך הטיול עצמו להתנהל בצורה גמישה ופתוחה לשינויים והתאמות. אנחנו הספקנו כמובן לבקר רק בחלק מהאתרים שתכננו במקור, וזאת מבלי להתייחס ליעדים שעליהם ויתרנו מראש.

לסיכום – הטיול ביפן היה אחד המיוחדים והמהנים ביותר שלנו, והיא הותירה על כולנו חותם עמוק. יש לה תדמית של מקום שקשה להסתדר בו, אולי בגלל הבדלי השפה והמנטליות, אבל בפועל היא אחד המקומות הקלים והנוחים ביותר שבהם ביקרנו. אני חושב שהיא מהווה יעד מושלם לטיול משפחתי עם ילדים, אנחנו עוד נשוב אליה בוודאות…

אם אתם מתכננים טיול דומה ויש לכם שאלות, אתם מוזמנים לפנות לכתובת האימייל maaqsa@hotmail.com.

כמה פעמים רציתם לצאת לטיול וחיפשתם משהו מיוחד, מעבר למסלולים הסטנדרטיים ולאטרקציות המוכרות ? מתכננים טיול ורוצים להפוך אותו למשהו ייחודי, מעניין ושונה? מחפשים מתנה מיוחדת ליום הולדת, יום נישואין, בר/בת מצווה, או כל אירוע משמח אחר ? לחצו כאן לחוויית טיול ייחודית למטייל העצמאי

טיול מהנה !

עמיר.