אחד עשר יום בממלכת הנילוס

User: amirs, Last Modified: June 15, 2024


בחודש פברואר 2023 ערכתי טיול של 11 ימים במצרים יחד עם שני חברים, יאיר ופיני. מסלול הטיול התמקד ביעדים ה- “קלאסיים” לביקור ראשון במצרים – קהיר, לוקסור, אסואן ואבו סימבל (יאיר ופיני ביקרו גם באלכסנדריה בלעדיי).

מזה שנים רבות רציתי לטייל במצרים. הפירמידות, תות ענח אמון, המקדשים האדירים, הנילוס המלכותי. אתרים מיתיים ומיתולוגיים, ראשיתה של הציביליזציה האנושית. קשה לתפוס את רצף המאורעות בהם חזו הפירמידות תוך שהן ניצבות להן שם, בשלווה נצחית, במשך 5000 שנה כמעט – כל ההיסטוריה האנושית פחות או יותר חלפה על פניהן. בנוסף לכל זאת – יש בטיול במצרים גם נדבך של עניין, סקרנות וחשש בתור מטייל ישראלי שמבקר במדינה ערבית, שהייתה עד זה לא מכבר האויבת המרה ביותר שלנו.

כמה פעמים רציתם לצאת לטיול וחיפשתם משהו מיוחד, מעבר למסלולים הסטנדרטיים ולאטרקציות המוכרות ?

מתכננים טיול ורוצים להפוך אותו למשהו ייחודי, מעניין ושונה? מחפשים מתנה מיוחדת ליום הולדת, יום נישואין, בר/בת מצווה, או כל אירוע משמח אחר ?

לחצו כאן לחוויית טיול ייחודית למטייל העצמאי

אם אנסה לסכם את הטיול שלי במשפט אחד – הרי שמצרים הייתה כל מה שציפיתי לו ואף הרבה יותר. האתרים שהותירו הפרעונים עוצרי נשימה, על אף ההיכרות המוקדמת מכל הסרטים, הספרים והתמונות. קהיר היא עיר מדהימה, תוססת ומלאת ניגודים. לוקסור אמנם אכזבה אותי מעט, אולם אסואן לעומתה התגלתה כעיר מודרנית, יפה ובעלת אווירה כיפית. המצרים היו ברובם המכריע ידידותיים, מסבירי פנים וששים לעזור, למרות שבאתרים התיירותיים יש לעיתים הצקות והטרדות – אבל הכל במידה וברוח טובה. עם זאת צריך לקחת בחשבון שמצרים היא, במידה רבה, מדינת עולם שלישי, וטיול עצמאי בה אינו בהכרח פשוט וקל – כך שלדעתי מומלץ להגיע אליה שלא במסגרת מאורגנת רק אם אתם טיילים מנוסים.

תכנון הטיול

בשנים האחרונות, פרט להפוגת הקורונה, יש גידול הדרגתי במספר הישראלים שמבקרים במצרים עצמה (מלבד סיני). ניתן למצוא מידע רב באתרי אינטרנט שונים, כתבות ופוסטים. מקור מצוין לדעתי הוא שתי קבוצות פייסבוק של מטיילים ישראלים במצרים:

אוהבי מצרים:

https://www.facebook.com/groups/896624570544695

מצרים טיפים למטיילים:

https://www.facebook.com/groups/flyhunts.egypt

בשתי הקבוצות הללו יש מידע רב וניתן גם לשאול את המנהלים וחברי הקבוצה שאלות ולהתייעץ איתם.

כדאי לציין במיוחד את מיקה, מנהלת קבוצת אוהבי מצרים, שעוזרת המון במידע, עצות והמלצות רבות, ומספקת גם שירות של תכנון טיול (בתשלום) למי שמעוניין בכך.

הטיול שלי התמקד כאמור באתרים המרכזיים של מצרים – קהיר, לוקסור, אסואן ואבו סימבל. כדי לכסות את האתרים הללו בצורה טובה, גם אם לא ממצה, נדרשים לדעתי כ- 10 ימים לפחות.

המסלול שלי היה:

יום יעד לינה

1

טיסה מת”א לקהיר דרך עמאן, קהיר

גיזה

2

גיזה והאזור, זאמאלק בערב

גיזה

3

המוזיאון המצרי, קהיר הקופטית, פנורמת אוקטובר

מרכז קהיר

4

קהיר המוסלמית

מרכז קהיר

5

טיסה ללוקסור, לוקסור

לוקסור

6

טיסה בכדור פורח בזריחה, עמק המלכים והגדה המערבית

לוקסור

7

מקדש לוקסור ומקדש כרנך

לוקסור

8

נסיעה מלוקסור לאסואן, עצירה באתרים בדרך

אסואן

9

אסואן

אסואן

10

נסיעה לאבו סימבל, מקדשי אבו סימבל

אבו סימבל

11

טיסה מאבו סימבל לקהיר דרך אסואן, טיסה מקהיר לת”א דרך עמאן

אפשר לעבור בין היעדים השונים בתוך מצרים (קהיר, לוקסור, וכדו’) בכמה דרכים – טיסות פנים, שיט על הנילוס (בין לוקסור ואסואן בלבד), רכבות יום ולילה או נהג עם רכב פרטי. אני מניח שאפשר גם לנסוע באוטובוסים/מיניבוסים מקומיים, אך זו אופציה שאנחנו לא בדקנו.

שיט בין אסואן ללוקסור (או בכיוון ההפוך) צריך להיות חוויה רומנטית נהדרת ודרך מצוינת לספוג את האווירה של מצרים בקצב איטי. עם זאת, המשך המינימלי של שיט כזה הוא 3 ימים/2 לילות ולדעתי הוא מתאים בעיקר לזוג, ולכן במקרה שלנו העדפנו לוותר עליו. אם אתם מתכננים שיט כזה צריך לקחת בחשבון שיש ספינות רבות ברמות שונות, כך שגם העלות משתנה.

אנחנו החלטנו לטוס מקהיר ללוקסור, לקחת מדריך עם רכב מלוקסור לאסואן (יש כמה אתרים שכדאי לעצור בהם בדרך) ונהג מאסואן לאבו סימבל, ולחזור מאבו סימבל בטיסה לאסואן ומשם לקהיר.

וויזה

נכון ל- 2023, בעלי דרכון ישראלי צריכים להוציא וויזה כדי לבקר למצרים. הוויזה הינה בתוקף ל- 4 חודשים מרגע קבלתה והיא מאפשרת כניסה אחת למצרים במהלך תקופה זו למשך 30 יום לכל היותר. ניתן להוציא את הוויזה ישירות בשגרירות המצרית בתל-אביב, או להיעזר בסוכנויות תיירות או במתווכים שונים. תהליך הוצאת הוויזה נמשך כ- 3-4 שבועות, כך שיש לקחת זאת בחשבון ולהגיש את הבקשה בעיתוי הנכון בהתחשב במועד הטיול המתוכנן – לא מוקדם מדיי ולא מאוחר מדיי. חשוב גם לדעת שהמצרים דוחים בקשות רבות לוויזה מבלי שהם מציינים את הסיבה – אפשר לנסות ולהגיש מספר פעמים ויש מקרים שבהם הבקשה סורבה בתחילה ונענתה בהמשך, אך אין שום ערובה בעניין. בעלי דרכון זר יכולים לקבל וויזה בעת הנחיתה במצרים בעלות של 25$.

אני הוצאתי את הוויזה דרך סוכנות תיירות מצדה, העלות הייתה 300 ₪.

חשוב לזכור שהתקנות והנהלים משתנים מעת לעת, לכן צריך כמובן לבדוק את התהליך המעודכן למועד הטיול.

טיסות

נכון לתחילת 2023, ישנה טיסה ישירה אחת בלבד מת”א לקהיר עם חברת EgyptAir. היתרון שלה הוא כמובן הנוחות והמהירות אבל החיסרון הוא המחיר – בדרך כלל היא עולה פי שניים מהאלטרנטיבות האחרות. כמו כן, החברה מבטלת לעיתים את הטיסות אם הן לא מלאות מספיק. אני הזמנתי במקור טיסה חזור עם EgyptAir וכשבועיים לפני המועד קיבלתי הודעה שהיא בוטלה ושהטיסה שלי הועברה ליום המחרת – נאלצתי לבטל את ההזמנה ולהזמין טיסה אחרת במקום. אם הבנתי נכון, זהו לא דבר נדיר ולכן כדאי לקחת זאת בחשבון.

שתי האלטרנטיבות הטובות ביותר לדעתי הן לטוס דרך עמאן עם Air Jordanian או דרך שארם – יש כמה אפשרויות להגיע מת”א לשארם, ומשם אפשר להמשיך עם EgyptAir לקהיר.

אני טסתי עם Air Jordanian דרך עמאן בעלות של כ- 450$ לכרטיס, הטיסות היו נוחות וזמני ההמתנה בירדן היו סבירים.

לינה

יש במצרים מגוון רחב מאוד של אפשרויות לינה – מחדרים פשוטים ובסיסיים במחירים מגוחכים ועד למלונות פאר בעלות של מאות דולרים ללילה. אנחנו החלטנו לישון בהוסטלים של מטיילים ולא במלונות מערביים מ- 2 סיבות עיקריות:

1. רצון להתחכך עם התרבות המקומית והרחוב המצרי ולא לשהות בתוך “בועה” מלאכותית שתבודד אותנו.

2. הזדמנות לפגוש מטיילים עצמאיים ממקומות אחרים בעולם. מפגש מהסוג הזה יכול להיות חלק מהנה ומשמעותי מחוויית הטיול הכוללת, וגם לאפשר החלפה של מידע והמלצות. לצערנו התברר לנו במהלך הטיול שאין כל כך, לפחות בעת הזאת, “סצנה” של מטיילים עצמאיים במצרים, ולכן המרכיב הזה כמעט ולא בא לידי ביטוי.

אם אתם בוחרים בהוסטלים או במלונות פשוטים, כדאי לעשות תיאום ציפיות ולהבין שמדובר על רמה בסיסית בלבד. בחלק מהמקומות המקלחות קטנות מאוד, ואם מדובר על בניין בן כמה קומות לא תמיד יש מעלית.

את ההזמנות של מקומות הלינה עשיתי דרך Booking.com, אין לו לדעתי מתחרים מבחינת קלות ונוחות השימוש.

ב- 2 הלילות הראשונים של הטיול בחרנו להתאכסן בגיזה, בצמוד לפירמידות. אני חושב שזוהי החלטה מצוינת וממליץ על כך מאוד, אך יש לקחת בחשבון שגיזה היא בזאר ערבי מבולגן, רועש, סואן ומלוכלך, שיכול לגרום להלם מסוים למי שאינו מורגל בכך. אם אתם מעדיפים להתאכסן באזור נקי, רגוע ומערבי יותר, מומלץ לבחור בזאמאלק או במרכז קהיר.

ההוסטל שבו התאכסנו בגיזה היה Seven Pyramids Inn. החדר שקיבלתי היה אמנם פשוט ובסיסי אך נקי, המקלחת והשירותים היו מחוץ לחדר (לא נותרו חדרים עם מקלחת ושירותים צמודים כשהזמנתי). ההוסטל פרוס על פני כמה קומות בבניין ללא מעלית, ארוחת הבוקר הייתה פשוטה אך סבירה בהחלט. עם זאת, כל אלה מתגמדים לעומת המאפיין העיקרי של ההוסטל – הוא נמצא בסמוך לפירמידות ולספינקס ומהגג שלו נשקף נוף עוצר נשימה שלהם. אני לא חושב שאשכח לעולם את הרגע הראשון שבו עליתי לגג ועמדתי משתאה אל מול הוד הקדומים הזה.

יתרון נוסף של ההוסטל הוא שניתן לראות מהגג שלו גם את המופע האורקולי של הפירמידות בשעות הערב. העלות לחדר עם ארוחת בוקר הייתה כ- 25 דולר ללילה.

בדיעבד ההמלצה שלי היא לנסות ולבחור באחד ההוסטלים או המלונות הטובים יותר הקרובים, כך שאפשר להנות מהמיקום והנוף בתנאים משופרים.

ב- 2 הלילות הבאים עברנו להוסטל Regency Inn שנמצא במרכז קהיר, סמוך לכיכר תחריר. זהו אזור שונה לגמרי מגיזה – הרבה יותר עירוני, נקי (יחסית) ומסודר.

קיבלתי חדר בסיסי מאוד עם מקלחת שהייתה ממש על השירותים הקטנטנים – החדר הפחות טוב שהיה לי לאורך הטיול כולו. ההוסטל עצמו שוכן בקומה שנייה של בניין שהיה פעם מפואר אך ירד מגדולתו זה מכבר, והוא היה קצת רועש בשעות הערב והלילה. בדיעבד – המיקום של ההוסטל היה מצוין, אך הייתי בוחר באלטרנטיבה אחרת מבין המבחר הרב של מלונות והוסטלים באזור. המחיר היה כ- 25 דולר ללילה כולל ארוחת בוקר בסיסית.

בלוקסור התאכסנו בהוסטל Venus Hotel and Hostel Luxor ל- 3 לילות. החדר שקיבלתי כאן היה הרבה יותר גדול ונוח, עם מקלחת מרווחת. ההוסטל עצמו ממוקם במרכז העיר ממש בסמוך לבזאר התיירותי. הבעלים של ההוסטל לא היו מאוד נחמדים, אבל בסיכומו של דבר המקום היה סביר בהחלט. העלות הייתה כ- 25 דולר ללילה, כולל ארוחת בוקר.

באסואן התאכסנתי ב- Villa Misk ל- 2 לילות. קיבלתי חדר גדול, מרווח ונוח מאוד, עם שירותים ומקלחת טובים. ההוסטל נמצא מדרום לעיר, ממש בצמוד לסכר אסואן. יש לו נוף מקסים למרינה קטנה ופסטורלית עמוסה בסירות ותצפית נהדרת לשקיעות מרהיבות, אבל כדאי לקחת בחשבון שהגישה אליו מעט פחות נוחה ולכן אם אתם מעדיפים להיות במרכז העניינים כדאי לבחור במלון או בהוסטל שנמצאים בתוך העיר עצמה. הבעלים המצרי דובר אנגלית ברמה גבוהה מאוד וניהלתי איתו שיחה מעניינת על פוליטיקה מזרח-תיכונית. המחיר היה כ- 55 דולר ללילה כולל ארוחת בוקר גדולה וטובה. חבריי לטיול התאכסנו ב- Wanas Kato הסמוך – מלון יפהפה בסגנון נובי, כך שגם זו אפשרות מומלצת נוספת.

באבו סימבל התאכסנו במלון Hllol Hotel ללילה אחד. זהו מלון נהדר בסגנון נובי שנמצא במרכז העיירה הקטנה, במרחק של כ- 15 דקות הליכה מהמקדשים הידועים. קיבלתי חדר מרווח ונוח, המחיר היה כ- 55 דולר ללילה כולל ארוחת בוקר. החיסרון היחידי היה המסגד הצמוד שקריאת המואזין שלו העירה אותנו מוקדם בבוקר, אבל אין מה לעשות…

הדרכה

התרבות המצרית העתיקה היא עולם ומלואו, וגם מצרים המודרנית היא יעד מעניין ומורכב. אפשר כמובן לטייל לבד ללא הדרכה ולהשלים את הידע באופן עצמאי דרך ספרים, אתרי אינטרנט, סרטונים, וכדו’. עם זאת, לדעתי דווקא במקומות מסוג המוזיאונים, המקדשים והאתרים במצרים כדאי מאוד לקחת מדריך שייתן ערך מוסף. אפשר לדוגמא לשוטט במוזיאון המצרי הענק לבד ולהתרשם באופן ויזואלי מהעושר העצום של המוצגים השונים, אולם מדריך שיסביר את ההקשר ויעזור להבין את מה שרואים יכול להפוך את החוויה לשונה לגמרי.

אפשר לתאם מדריכים מראש עוד בזמן תכנון הטיול, יש המלצות על מדריכים בקבוצות הפייסבוק ובאתרים שונים. אפשר גם לפגוש מדריכים במהלך הטיול עצמו, אבל אז יש עליהם פחות רפרנסים והמלצות.

אנחנו החלטנו לקחת הדרכה ביום של גיזה, ביום שהקדשנו לביקור באתריה המוסלמיים של קהיר וביום של עמק המלכים בלוקסור. כמו כן, שכרנו מדריך מקומי לשעה או שעתיים במוזיאון המצרי בקהיר ובמקדש כרנך בלוקסור. אפשר למצוא מדריכים בכניסה לאתרים השונים, כדאי כמובן לוודא שמדובר במדריך מוסמך עם תעודה. העלויות נעות בין 40$ ל- 75$ לאדם ליום הדרכה מלא שכולל גם רכב ונהג צמוד (בדר”כ המדריך לא ישמש גם כנהג). שעת הדרכה במוזיאון או באתר תעלה סביב 200-300 לירות מצריות.

אני כאמור ממליץ בחום לקחת מדריכים, לפחות באתרים המרכזיים – הם משנים לגמרי את חוויית הביקור ופותחים פתח לעולם שלם שקשה להבין אחרת. בלי קשר, כדאי מאוד לקרוא מעט על התרבות וההיסטוריה המצרית לפני הטיול, כדי לקבל מושג כלשהו על רצף הזמנים, הממלכות השונות, שושלות הפרעונים, וכדו’.

תחושת הביטחון

לפני הטיול היו לי באופן טבעי חששות, הן מהביקור במצרים שנמצאת כרגע בתקופה לא פשוטה של חוסר שקט פנימי והן מעצם היותי ישראלי. יש הרבה שאלות והתלבטויות ברשת האם כדאי להציג את עצמנו כישראלים או להימנע מכך.

באופן כללי אני יכול להעיד על כך שהייתה לי תחושה של ביטחון רב במהלך הטיול, כולל בזמן שהסתובבתי בשווקים המקומיים וברחובות בכל שעות היום והערב. המצרים נחמדים וחביבים, ולמרות שבחלק מהמקומות כדוגמת השווקים ואזורי התיירות יש “הצקות” של מוכרים ומציעי שירותים – זה נעשה בצורה שאינה מאיימת ואם אתם מחייכים ואומרים תודה יעזבו אתכם במהרה. חלק מהעניין הוא שיש נוכחות משטרתית מאוד מסיבית ברחובות ובכבישים – המטרה היא לשלוט על המצרים עצמם, אך זה מוסיף כמובן גם לתחושת הביטחון הכללית.

בקהיר ובלוקסור הזדהיתי במקרים רבים כישראלי (כמובן שההוסטלים והמדריכים ידעו שאני מישראל), והתגובה הייתה תמיד נעימה. דרום מצרים הוא אזור אסטרטגי ורגיש, והנוכחות הצבאית והמשטרתית בו משמעותית יותר. נאמר לנו שעדיף שלא להזדהות באזור זה כישראלים, לפחות לא בנקודות הביקורת הרשמיות, כדי שלא יתחקרו אותנו או יצמידו לנו ליווי משטרתי, ולכן כששאלו אותנו אמרנו שאנחנו מניו זילנד או אלבניה. פרט למקרה אחד שבו שיתפנו שאנחנו ישראלים והזוג שאיתם שוחחנו הסתובב והלך, סיטואציה שהייתה מעט לא נעימה אך לא מאיימת בשום צורה, לא נתקלנו בשום בעיה.

בסיכומו של דבר – חוויית הביקור האישית שלי הייתה חיובית לגמרי, אבל צריך כמובן להפעיל שיקול דעת ולטייל באחריות, יש עדיין הרבה דעות קדומות, היסטוריה מורכבת ולעיתים גם הסתה.

מסלול הטיול

יום 1

נחתתי בקהיר בשעות הצהרים, החברים שאיתם טיילתי הגיעו למצרים יום לפניי ונפגשנו רק בערב. מייד לאחר הנחיתה קניתי בדוכן בשדה התעופה כרטיס סים מקומי והמרתי כסף. מכיוון שלא הייתי בטוח האם וכיצד אצליח להתארגן, העדפתי להזמין מראש דרך ההוסטל נהג שיאסוף אותי – אולם בדיעבד לא היה בכך צורך ואפשר להסתדר בקלות עם אובר או מונית בעלות נמוכה יותר.

הנסיעה להוסטל בגיזה חלפה דרך חלקיה השונים של קהיר (שדה התעופה נמצא בקצה השני שלה) והכניסה אותי במהירות לאווירה של הטיול.

אחרי שהגעתי להוסטל קיבלתי את החדר והתיישבתי על הגג כדי לצפות בפירמידות ולספוג את אווירת המקום.

לאחר מכן הזמנתי אובר ונסעתי למוזיאון הציביליזציה המצרית, בו ביליתי כשעתיים.

נכון לתחילת 2023, ישנם בקהיר שני מוזיאונים עיקריים לתרבות מצרים העתיקה:

1. המוזיאון המצרי בקהיר – EMC The Egyptian Museum in Cairo.

זהו המוזיאון הארכיאולוגי המרכזי והוותיק של קהיר, עוד מהתקופה הבריטית. הוא עמוס לעייפה במוצגים שונים ואפשר לבלות בו שעות ארוכות ואפילו מספר ימים. חלק גדול מהמוצגים שלו, כולל רבים מהחפצים מקברו של תות אנח אמון, נמצאים בתהליך של מעבר למוזיאון המצרי החדש – כדאי לעקוב אחרי העדכונים, ועדיין יש בו כמות אדירה של תצוגות והוא מהווה כמובן אתר חובה בעת ביקור במצרים.

אתר האינטרנט של המוזיאון:

https://www.egyptianmuseumcairo.com/egyptian-museum-cairo

2.המוזיאון הלאומי לציביליזציה המצרית – NMEC The National Museum of Egyptian Civilization.

זהו מוזיאון חדש יחסית שנפתח בשנת 2017. הוא מכיל קומה אחת גדולה של תצוגה נהדרת שסוקרת בצורה תמציתית את ההיסטוריה הממושכת של מצרים, מראשית התקופה הפרעונית לפני כ- 5000 שנה ועד לימינו אנו. שיא התצוגה הוא כ- 20 מומיות של פרעוני הממלכה המאוחרת, מחשובי המלכים והמלכות המצרים הקדמונים, שהשתמרו עד ימינו ומוצגים בסדרה של חדרים חשוכים בקומת המרתף של המוזיאון. המומיות הובלו מהמוזיאון המצרי למוזיאון הציביליזציה במסע מפואר שהתקיים בשנת 2021 ושודר ברחבי העולם כולו. אל תפספסו את המוזיאון הזה בשום פנים ואופן גם אם ביקרתם במוזיאון המצרי, כדאי להקדיש לו כשעתיים-שלוש.

אתר האינטרנט של המוזיאון:

https://nmec.gov.eg

בנוסף לשני המוזיאונים הללו, ישנו גם המוזיאון המצרי הגדול GEM Grand Egyptian Museum בגיזה. זהו מגה-מוזיאון חדש שנמצא בתהליך של בנייה מזה זמן רב ופתיחתו נדחית משנה לשנה, עם השלמתו הוא אמור להיות המוזיאון הארכיאולוגי הגדול בעולם. נראה שהמוזיאון עומד להיפתח סוף סוף בשנת 2023, אולם במועד הטיול שלי הוא היה עדיין סגור. המוזיאון אמור להכיל את המוצגים העיקריים מתקופת מצרים העתיקה, ובראשם החפצים מקברו של תות אנח אמון. אינני יודע האם אחרי שהוא ייפתח המוזיאון המצרי בקהיר ימשיך לתפקד או שיוחלף לגמרי, ימים יגידו.

כל כך התרשמתי מתצוגת המומיות במוזיאון הציביליזציה עד שעברתי בה פעמיים. ההמלצה שלי היא לנסות להגיע למוזיאון אחרי שביקרתם באתרים האחרים ברחבי מצרים, בהנחה שתוכנית הטיול שלכם מאפשרת זאת כמובן. הרושם שיותירו עליכם מומיות הפרעונים, ובהם מלכים מיתולוגיים כרעמסס ה- 2, סתי ה- 1 וחתשפסות – הפרעה היחיד ממין נקבה, יהיה הרבה יותר משמעותי וחזק אחרי שביקרתם באתרים המדהימים שהם הותירו אחריהם. קשה לתפוס למשל שרעמסס ה- 2 – הוא בעצמו, שוכב במרחק של כ- 20 ס”מ מכם, אחרי שראיתם את המקדשים האדירים שבנה להאדרת שמו. לפי חלק מהחוקרים אגב, רעמסס ה- 2 הוא הוא הפרעה מסיפור יציאת מצרים, כלומר ייתכן אפילו שהמומיה שבה אתם מביטים פגשה את משה… נסו לדמיין שדוד ושלמה בעצמם שוכבים להם במוזיאון ישראל בירושלים ואפשר לבקר אותם, כדי להפנים טוב יותר את משמעות הדבר.

לאחר הביקור במוזיאון חזרתי להוסטל בגיזה ושוטטתי מעט ברחובות באזור המלון. הספקתי עוד לצפות במופע האורקולי של הפירמידות מעל גג ההוסטל – האפקטים אמנם מיושנים והקריינות מזכירה תוכנית טבע בריטית ארכאית, אך למרות זאת אני ממליץ לצפות במופע – להתבונן בפירמידות המוארות בלילה זה לא דבר של מה בכך.

בשעת ערב מאוחרת נפגשתי עם שני החברים איתם טיילתי, שהגיעו בנסיעה מאלכסנדריה.

יום 2

אחרי ארוחת בוקר על גג ההוסטל אל מול הפירמידות, יצאנו ליום טיול מודרך באתרים הארכיאולוגיים העיקריים שבסביבת קהיר. האתר המרכזי הוא גיזה – בו שוכנות הפירמידות הגדולות והידועות של חופו (זוהי הפירמידה הגדולה של גיזה – היחיד משבעת פלאי תבל ששרד עד ימינו), חעפרע ומנכאורע. האתרים הנוספים הם ממפיס – בירתה הראשונה של מצרים, סקארה ודהשור – שני מתחמי קבורה עתיקים המכילים פירמידות נוספות, קברים ומקדשים.

תיאמנו מראש מדריך ונהג עם רכב שילוו אותנו במהלך היום. אחד המדריכים המומלצים לקהיר הוא חאלד עבדו (Khaled Abdo), הוא עצמו לא היה פנוי באותו יום אבל דרכו תיאמנו מדריך אחר. בדיעבד המדריך היה בינוני – הספקנו אמנם לבקר בכל האתרים שרצינו, אבל פגשנו מדריכים טובים יותר בהמשך הטיול. בכל מקרה, אפשר ליצור קשר עם חאלד דרך פייסבוק.

הביקור בפירמידות, למרות שהיה בתחילתו של הטיול, היווה את אחד משיאיו מבחינתי. התחושה הייתה כמעט מיסטית – לבקר באחד האתרים המוכרים והידועים ביותר בעולם, שיש סביבו כל כך הרבה מסתורין ואקזוטיקה עד היום.

כרטיס הכניסה לאתר מאפשר לשוטט בו באופן חופשי, אך אם תרצו להיכנס לתוך הפירמידות יש לרכוש כרטיס נוסף (פרקטיקה נפוצה באתרים במצרים). בהמלצת המדריך, החלטנו לוותר על הכניסה לפירמידות בגיזה משום שבפועל לא רואים בהן הרבה, ובמקום זאת נכנסנו לפירמידות בסקארה ודהשור.

המוקד של הביקור בסקארה הוא הפירמידה של ג’וסר – אחד ממלכיה החשובים של הממלכה הקדומה. הפירמידה שלו, שנקראת גם פירמידת המדרגות, נבנתה במאה ה- 27 לפנה”ס ונחשבת למבנה האבן הגדול הקדום ביותר העומד על תילו.

ממפיס הייתה כאמור בירתה הראשונה של מצרים הקדומה. לא נותר הרבה מהאתר עצמו, ומוקד המשיכה העיקרי שלו הוא פסל ענק של רעמסס ה- 2, אחד מהפרעונים החשובים ביותר של הממלכה המאוחרת, שהתגלה באתר ומוצג כשהוא שוכב בתוך מבנה מיוחד שנבנה מעליו.

בדהשור יש כמה פירמידות נוספות, בהן הפירמידה האדומה שהיא הראשונה שנבנתה כך שכל צדדיה חלקים. הכניסה לפירמידה זו מעבירה היטב את החוויה של ביקור בתוך פירמידה כפי שאפשר אולי לדמיין אותו – פיר צר שיורד כלפי מטה בתלילות ומוביל לכמה חדרים גדולים, ופיר נוסף בתקרה, אליו מגיעים באמצעות גרם מדרגות עץ מודרני, שמוביל לחדר הקבורה עצמו.

עם תום הסיור בסביבות שעה 17:00 חזרנו להוסטל לנוח ולהתארגן. צפינו בשקיעה מעל הגג ויצאנו לביקור במרכזה החדש והמודרני של קהיר באי זאמאלק. עלינו לתצפית יפה בשעות הערב על העיר והנילוס ממגדל קהיר.

לאחר מכן אכלנו ארוחת ערב מצוינת ב- Blue Nile Boat – מתחם של מסעדות ששוכן על גבי ספינה שעוגנת לגדת הנילוס. ניתן למצוא במתחם כמה מסעדות מסוגים שונים, אנחנו אכלנו במסעדה הלבנונית – פרט לנוף המרשים של הנילוס, הארוחה הייתה מעולה – בדיעבד אחת מהטובות שאכלנו בטיול כולו, והמחיר היה מצחיק ביחס לכמות האוכל שהזמנו – כ- 70-80 ₪ לאדם.

יום 3

בבוקר עברנו להוסטל במרכז קהיר, ולאחר מכן ביקרנו במוזיאון המצרי. בכניסה למוזיאון שכרנו מדריך – בתחילה לשעה אחת, אבל גילינו שהוא מעולה ולכן בסופו של דבר סיירנו איתו ברחבי המוזיאון הענק במשך שעתיים וקיבלנו הסברים רבים שעשו לנו סדר ועזרו לנו להבין טוב יותר מה אנחנו רואים. כל כך התרשמנו מהמדריך, שסגרנו איתו ליווי גם למחרת בקהיר המוסלמית למשך היום כולו – הוא הביא גם רכב. שמו של המדריך נאדר ואפשר ליצור איתו קשר בטלפון 01001585557.

אחרי הביקור במוזיאון צעדנו לאחת מהמסעדות הידועות בקהיר – אבו טארק (Abou Tarek). בניגוד למה שחשבתי המאכל העממי של המצרים איננו חומוס או פול, אלא תבשיל של אורז ואטריות שנקרא קושארי. מסעדת אבו טארק היא מוסד קולינרי קהירי של ממש. היא שוכנת בבניין בן מספר קומות שכולו מוקדש להגשת מנה אחת בלבד – הקושארי. קשה לומר שזוהי פסגה גסטרונומית (בסופו של דבר מדובר על אורז ואטריות…), אך החוויה בכללותה חביבה למדיי.

אחרי ארוחת הצהרים נסענו במטרו לקהיר הקופטית – הקופטים הם המצרים הנוצרים, ולמרות שהם מהווים מיעוט יש להם היסטוריה ארוכה והכנסייה הקופטית היא אחת מהעתיקות בעולם הנוצרי. ביקרנו בכנסיית סרגיוס ובכחוס (St Sergius and St Bacchus Church) ובכנסייה התלויה (The Hanging Church) שנמצאות בתוך המתחם הקופטי – אזור של סמטאות צרות מוקף בחומה. אתר חשוב נוסף ששוכן בתוך המתחם הקופטי הוא בית הכנסת בן עזרא, שבו התפלל הרמב”ם ואף התגלתה הגניזה הקהירית, אולם בעת ביקורנו הוא היה סגור לשיפוצים ולכן לא יכולנו להיכנס אליו.

אחרי עצירת מנוחה בבית קפה מקומי לקחנו אובר אל פארק אל-אזהר (Al-Azhar Park). זוהי ריאה ירוקה בלב קהיר המספקת נקודת תצפית מצוינת מגבוה אל רחבי העיר. הפארק מהווה גם יעד מבוקש לצילומי חתונה של זוגות חתן-כלה. מומלץ מאוד להגיע לפארק לקראת השקיעה, כדי להשקיף אל השמש השוקעת מעל לעיר שנצבעת לאיטה בצבעי כתום ואדום.

מלחמת יום הכיפורים הייתה אירוע מכונן לא רק עבורנו, הישראלים, אלא גם עבור המצרים. עם זאת, עד לביקור במצרים לא הבנתי עד כמה מלחמת ה- 6 באוקטובר, כפי שהיא מכונה במצרים, הייתה משמעותית עבורם. מבחינת המצרים, המלחמה החלה והסתיימה ב- 6 באוקטובר – עם הצליחה ההירואית של תעלת סואץ והפתעת הכוחות הישראלים. העובדה שהמלחמה נמשכה כמה שבועות קשים לאחר מכן ושבסופה, לפחות מבחינה צבאית, ישראל הייתה בעמדת יתרון, אינה רלוונטית לנרטיב המצרי. הניצחון, מבחינתם, כיפר על חרפת מלחמת ששת הימים, ואיפשר להם להגיע לעמדת המו”מ ממקום של כוח ובסופו של דבר לחתום על הסכם שלום עם ישראל. המלחמה מונצחת בדרכים רבות (יש למשל עיר לוויין חדשה ממערב לקהיר שנקראת 6 באוקטובר…), אחת מהן היא הפנורמה של 6 באוקטובר (The 6 of October Panorama)  – מוזיאון ייעודי שנועד להנציח את הניצחון המצרי. זהו מתחם גדול שבנוי בסגנון סובייטי – מסתבר שצפון קוריאה סייעה בהקמתו, והדבר ניכר בעיצובו. למתחם אפשר להיכנס בקבוצות בשעות מסוימות, והוא מכיל כמה מיצגים שמתארים את צליחת התעלה והניצחון המצרי ב- 6 באוקטובר 1973. רצינו לבקר במוזיאון כדי להתרשם מזווית הראייה המצרית על אחד המאורעות המשמעותיים ביותר בהיסטוריה שלנו. הגענו לאתר לקראת השעה 19:00, כפי שהיה כתוב באתר האינטרנט שלו, אולם הוא היה סגור לגמרי. בגחמה של רגע הציע פיני שנתקשר למוזיאון ונברר האם אפשר להיכנס – צריך לטייל במצרים כדי להבין כמה ההצעה הזו נשמעה מופרכת באותו רגע… למרבה הפלא ענו לנו ואחרי שיחה קצרה באנגלית עילגת אפילו הסכימו שניכנס בתנאי שנשלם סכום גבוה יותר (לכאורה פתחו את המוזיאון במיוחד עבורנו). המיצגים האודיו-ויזואליים נבנו בטכנולוגיה מיושנת ובגרפיקה של סרטי אנימציה ממוחשבת בסיסית ביותר, משהו בסגנון Minecraft, ונראים מנותקים לגמרי מהמציאות הטכנולוגית המעודכנת והעכשווית. היינו לבד באולמות הגדולים, ולאחר תום המיצג יצאנו לשיטוט קצר בחצר המוזיאון בו מוצגים כלי נשק מצריים וישראלים כשהם מוארים בצורה דרמטית. החוויה כולה הייתה הזויה לגמרי, על גבול הביזארית. עם זאת, אני ממליץ על הביקור במקום – הוא מספק זווית ראייה מעניינת ולא שגרתית על המלחמה.

סיימנו את היום בארוחת ערב במסעדה מצרית בשם Felfela שנמצאת ממש בצמוד להוסטל שבו התאכסנו. מסתבר שזוהי מסעדה מומלצת מאוד והיא אכן הייתה מלאה בתיירים, אבל אנחנו התאכזבנו – האוכל היה בינוני לגמרי ולכן לדעתי אפשר לוותר. אחת המנות שניסינו הייתה מרק מלוחיה – מנה אופיינית של המטבח המצרי. המרק עשוי מהעלים הירוקים של צמח המלוחיה שמעניק לו צבע ירוק בוהק ומרקם רירי – די דוחה לטעמי, אבל אם אתם בעניין אפשר לנסות…

קינחנו בכנאפה סורית מדוכן ברחוב – קשה אמנם להרוס כנאפה, אבל האמת היא שאכלתי טובות יותר במקומות רבים בארץ.

יום 4

אחרי ארוחת בוקר זריזה בהוסטל פגשנו את נאדר המדריך מאתמול ויצאנו ליום ארוך בין אתריה המוסלמיים של קהיר.

התחלנו במצודת קהיר שנבנתה על ידי המצביא האיובי צלאח א-דין במאה ה- 12. ביקרנו גם במוזיאון הצבאי ובמסגד מוחמד עלי המרשים ששוכנים בתוך המצודה.

לאחר מכן ביקרנו במדרסה ומסגד הסולטן חסן ובמסגד אבן טולון – הנוף הנשקף מקצה המינרט שלו מרהיב ושווה את הטיפוס מעלה.

אכלנו ארוחת צהרים זריזה של שווארמה מצוינת בלאפה, והמשכנו לארמון עבאדין ולביקור מהיר במוזיאון שבתוכו. משם המשכנו לסיבוב ברכב בעיר המתים – רובע בקהיר ששימש כבית קברות גדול ובו נבנו לאורך המאות מבני קבר ומאוזוליאומים רבים. במהלך השנים החלו רבים מדלת העם להתגורר במבני הקבר המפוארים, והמתחם הפך עם הזמן לעיר של ממש שבה חיים מאות אלפי תושבים.

לאחר הסיבוב בעיר המתים נסענו לעיר הזבל, הנקראת גם מנשיית נאצר – שכונת מצוקה גדולה שבה חיים ופועלים מפני האשפה של קהיר. בכל יום מעבירות שיירת משאיות כמויות אדירות של זבל מרחבי העיר הענקית לכאן, ופה הוא ממוין, מופרד וממוחזר. משפחות מסוימות בשכונה מתמחות בסוג מסוים של אשפה ועוסקות רק בה. בקצה השכונה, שרוב תושביה נוצרים דווקא, נחצבה כנסיית מערה ענקית בצלע הגבעה, והיא משמשת כמרכז הדתי והחברתי שלה.

סיימנו את היום הגדוש בביקור בחאן אל חלילי – הבזאר הגדול והמרכזי של קהיר, בו גם נפרדנו מנאדר המדריך. הסתובבנו מעט בשוק, אבל הוא היה מאוד תיירותי לטעמנו.

אחרי הפסקת קפה קצרה נסענו באובר למסעדה מצרית מומלצת בשם Sobhy Kaber. זוהי מסעדה ענקית, סואנת ורועשת, עמוסה לעייפה במשפחות של סועדים מקומיים. הפעם האוכל היה מצוין – מומלץ להזמין את המנות המקומיות כגון תבשילי הטג’ין המוגשים כשהם מכוסים בבצק (ניסינו שוב את מרק המלוחיה, אבל הוא לא היה טוב יותר מאשר בפעם הקודמת…).

יום 5

היום עברנו ללוקסור – אני טסתי בנפרד משני החברים, קמתי בשעה מוקדמת ויצאתי לשדה התעופה. נחתתי בלוקסור לקראת הצהרים, וגיליתי שאין בה אובר כמו בקהיר – לכן נאלצתי לקחת מונית בתעריף האחיד והמעט מופקע.

אחרי שהגעתי להוסטל וקיבלתי את החדר יצאתי לשוטט מעט ברחבי העיר. ביקרתי במוזיאון לוקסור הקטן והקומפקטי – אפשר לבקר בו, אבל הוא בהחלט לא יעד חובה אם ביקרתם במוזיאונים הגדולים של קהיר. לאחר מכן המשכתי לשוטט ברגל ליד מקדש לוקסור המרשים, לאורך הטיילת על גדת הנילוס וברחובות של השוק ושל מרכז העיר.

לוקסור מעט אכזבה אותי – ציפיתי משום מה לעיר גדולה ומתקדמת, אבל בפועל היא הרבה פחות מרשימה מקהיר ואפילו מאסואן. לוקסור מסתמכת בעיקר על תיירות ולכן רבים מתושביה עובדים בתחום. בשל כך זהו המקום היחיד במצרים שבו ממש “הציקו” לי בהצעות שונות להסעה, הדרכה, וכדו’. יש במרכז העיר כמות גדולה של מרכבות רתומות לסוסים המשמשות להסעה של תיירים מאתר לאתר, ואי אפשר לצעוד כמה מטרים מבלי שאחד העגלונים ייצמד אליכם וינסה לשדל אתכם לעלות על מרכבתו. תוצאה נוספת של הרבה סוסים שמסתובבים ברחובות היא שהרחובות מלאים בצואת סוסים…

אכלתי ארוחת צהרים קלה במסעדה מצרית טובה בשם Sofra וקניתי מעט מזכרות בבזאר. בשעות אחה”צ פגשתי את פיני ויאיר שהגיעו בטיסה נפרדת, ויצאנו לשיטוט נוסף במרכז העיר. את הערב סיימנו בארוחה במקדונלד’ס שנמצא ממש מול מקדש לוקסור – לפעמים מתגעגעים לג’אנק פוד המערבי…

יום 6

השכמנו קום בסביבות 4 בבוקר כדי להתחיל את היום העמוס והגדוש ביותר בטיול.

אחת האטרקציות הפופולריות ביותר במצרים היא טיסה בכדור פורח מעל לעמק המלכים בלוקסור. ישנן כמה טיסות במהלך היום, אולם הטיסה המיוחדת ביותר היא בשעת הזריחה – ולשם כך יש לקום מוקדם מאוד. החוויה מתחילה באיסוף מבית המלון וחציית הנילוס בספינה (לוקסור שוכנת בגדה המזרחית של הנהר, בעוד שעיר המתים המכילה את הקברים בנויה בגדה המערבית), ומשם נסיעה נוספת למתחם שממנו ממריאים. מכיוון שמדובר כאמור על חוויה פופולרית מאוד, זורמים אל המתחם מאות תיירים מכל רחבי העיר. בסביבות השעה 5 מתחילים צוותי התעופה לנפח את הכדורים הפורחים באמצעות מבערי אש, ובבת אחת מתרוממים מעלה עשרות כדורים פורחים אל חלל האוויר. תוך כחצי שעה, במה שנראה כמבצע בלתי אפשרי בהתחשב בתנאים הסביבתיים וברמת הארגון הכללית במצרים, ממריאים הכדורים כשעל כל אחד מהם כ- 20-30 תיירים נלהבים. השילוב בין ההמולה הכאוטית של שלב ההתארגנות, הטיסה המרהיבה מעל לעמק המלכים והצפייה בזריחה כשנמצאים באוויר – כל אלה יוצרים חוויה יוצאת דופן וחד פעמית.

מבדיקה שעשינו לפני הטיול נראה היה לנו שחברה בטיחותית ומומלצת היא Hod Hod – קיבלנו מראש את הטלפון של אחד הטייסים שלה וביצעתי את ההזמנה דרכו. העלות הייתה כ- 80$ לאדם, אפשר כנראה לטוס גם בפחות אבל מנגד הבנו שתיירים אחרים שילמו הרבה יותר.

אחרי הנחיתה הקפיצו אותנו ברכב למסעדה קרובה שמהווה גם נקודת מפגש, ובה חברנו למדריך ולנהג שליוו אותנו בהמשך היום. את התיאום עשינו מול מחמוד – הבעלים של הוסטל בלוקסור שיש עליו הרבה המלצות. מחמוד משמש גם כנהג של ג’יפ והוא מארגן פעילויות תיירות שונות בלוקסור, באזור ובכלל במצרים, אפשר ליצור איתו קשר בפייסבוק תחת המשתמש Luxor Egebt. כשתקשרנו עם מחמוד לפני הטיול אמרנו לו שאנחנו רוצים לבקר באתרי הגדה המערבית עם מדריך איג’פטולוג מומחה, והוא ארגן את עבדאללה – שהתברר כמדריך מעולה, אולי הטוב ביותר שהיה לנו בטיול כולו, בעל ידע נרחב ביותר (תואר שני בתרבות מצרית עתיקה, ברמה של קריאת כתב חרטומים), אנרגיה טובה וגישה חיובית – בקיצור מומלץ מאוד.

מהשעה 8:00 ועד בערך 17:00 ערכנו סיור אינטנסיבי בכל האתרים המרכזיים של הגדה המערבית בלוקסור. באזור זה התגלו קברים ומקדשים רבים של פרעוני הממלכה המאוחרת מאמצע האלף השני לפנה”ס. התחלנו בעמק המלכים, בו נחצבו קבריהם של מלכי מצרים מהתקופה. רוב הקברים נשדדו כבר בעת העתיקה, אך המומיות של המלכים הוצאו בזמן על ידי כוהני המקדשים והוחבאו – ובזכות כך שרדו עד ימינו והן מוצגות כאמור במוזיאון הציביליזציה בקהיר. הקברים שנשדדו רוקנו אמנם מתכולתם, אולם ציורי הקיר המרהיבים בהם קושטו השתמרו מצוין, והם נראים כאילו שצוירו אך אתמול. הקבר המפורסם ביותר הוא כמובן של תות אנח אמון – פרעה זניח וחסר חשיבות שלא עשה שום דבר משמעותי בחייו הקצרים, אולם זכה לתהילת נצח פשוט משום שבאופן מקרי קברו הקטן היה היחיד שלא נשדד ולכן נותר חתום וגדוש בכל אוצרותיו – עד שהתגלה בשנת 1922 על ידי הארכיאולוג הבריטי הווארד קרטר.

גם כאן רוכשים כרטיס כניסה לאתר, שמקנה כניסה ל- 3 קברים מתוך רשימה של כמה, אולם נדרש לרכוש כרטיסים נפרדים (בעלות גבוהה יחסית) לביקור בכמה מהקברים הגדולים והמרשימים יותר. אנחנו החלטנו מראש לבקר בכל הקברים המומלצים, ומלבד אלה שהיו כלולים בכרטיס הכניסה רכשנו כרטיסים גם לקבר של סתי ה- 1, תות אנח אמון (המומיה שלו מוצגת בתוך הקבר ולא במוזיאון בקהיר), והקבר ששימש לקבורתם של רעמסס ה- 5 וה- 6 יחדיו.

לאחר הביקור בעמק המלכים ביקרנו במקדש חתשפסות שבנתה האישה היחידה שמלכה כפרעה, אשר שופץ לפני כמה עשרות שנים ושוחזר. משם נסענו לעמק המלכות – מתחם דומה לעמק המלכים בו נקברו נשותיהם של הפרעונים. הקבר העיקרי במתחם זה הוא של המלכה נפרטרי רעייתו של רעמסס ה- 2 (לא להתבלבל עם המלכה נפרטיטי, שהתפרסמה בזכות הפסל המרהיב של ראשה) – אחד מהקברים היפים ביותר שהשתמרו.

המשכנו לביקור במדינת האבו – מקדש מדהים ועוצמתי של רעמסס ה- 3, בו שכן גם ארמונו המלכותי. על קירות המקדש מתנוססים כתובות ותבליטים אשר מנציחים את ניצחונו של פרעה על גויי הים. כולנו הסכמנו שהמקדש היה מרשים באותה מידה, ואולי אף יותר, מאשר חלק מהקברים שבהם ביקרנו מוקדם יותר.

הספקנו עוד לעבור בדיר אל מדינה – כפר עתיק שבו התגוררו הפועלים והאומנים שבנו את הקברים המפוארים, ובו נקברו הבכירים שבהם. מעניין לבקר באתר הזה כדי ללמוד מעט על החיים, והמוות, של פשוטי העם – בניגוד לפאר המלכים שעבורם עבדו.

סיימנו את היום המתיש בביקור ברעמסאום – מקדש ששימש להנצחתו של רעמסס ה- 2, רב הבנאים של מצרים העתיקה שהותיר אחריו אינספור מקדשים, מבנים ופסלים להנצחת שמו בכל רחבי המדינה.

אחרי שחזרנו לנוח בהוסטל יצאנו לשם הגיוון לארוחת ערב במסעדה מערבית מצוינת בשם Aisha.

יום 7

אחרי היום הארוך והמתיש אתמול, הורדנו קצב ונחנו מעט.

אחרי ארוחת בוקר מאוחרת יצאנו להסתובב מעט במרכז לוקסור. אכלנו ארוחת צהרים קלה של פיצה, ולאחר מכן נסענו לביקור במקדש כרנך. בלוקסור ישנם שני מקדשי ענק – מקדש כרנך ומקדש לוקסור, שניהם שוכנים בסמוך לגדת הנילוס. המקדשים מחוברים בשדרה ארוכה של ספינקסים מאבן (חלקם הגדול נהרס עם השנים) שמשתרעת לאורך של כ- 3 ק”מ.

במקדש כרנך שכרנו מדריך מקומי לשעה, ולאחר הביקור בו צעדנו לאורך שדרת הספינקסים למקדש לוקסור. שימו לב שמקדש כרנך נסגר בשעה 17:00, לעומת מקדש לוקסור שפתוח עד 20:00. הדרך המומלצת לבקר בהם היא להתחיל במקדש כרנך בשעות הצהרים ולהגיע למקדש לוקסור לקראת השקיעה, כך שמספיקים לבקר בו כשיש עדיין אור וגם לצפות בו בשקיעה ולאחר מכן כשהוא מואר בשעות החשיכה בצורה מרשימה.

אחרי הביקור במקדשים חזרנו למנוחה בהוסטל וסיימנו את הערב במסעדה מצרית בשם Al Sahaby Lane – האוכל היה בינוני למדיי, אבל המסעדה עצמה יפה והיא שוכנת על גגו של בניין שצופה לכיוון שדירת הספינקסים והנילוס.

יום 8

היום הוקדש למעבר בין לוקסור לאסואן תוך עצירה בכמה אתרים לאורך הדרך.

יש כאמור מספר דרכים לעבור בין שתי הערים – אנחנו בחרנו לשכור את שירותיהם של מחמוד והג’יפ שלו. הנסיעה נמשכת כמה שעות, והיא בעצמה הייתה חוויה נהדרת – יצאנו פתאום מהערים שבהן שהינו עד כה ונכנסו לאזור הכפרי של מצריים – שדות מעובדים שמשתרעים על פני רצועה ירוקה סביב לנילוס, ומעבר להם מדבר. אין דרך טובה יותר להבין את מצרים מאשר לצאת מהעיר ולנסוע לאורכו של הנילוס – רק כך תופסים את תפקידו המהותי והיסודי בהווייה המצרית. הנסיעה לאסואן נמשכה כמה שעות נעימות ובמהלכה עצרנו במספר אתרים – מקדש איסנא היפה מהתקופה ההלניסטית, כמה קברים ומקדשים קטנים בואדי הילאל, ושני האתרים המרכזיים – מקדש אדפו המרשים, שהוא אחד מהמקדשים העתיקים השמורים ביותר ששרדו, ומקדש אום קומבו, בו ישנה תצוגה של תנינים מפוחלצים. סיימנו בביקור קצר בסכר אסואן ששינה לגמרי את תוואי החיים במצרים – הוא “אילף” את הנילוס, גרם לנהר האדיר להצטמק תוך שהוא מייבש שטחים רבים המשמשים כיום למגורים ולחקלאות, ויצר את אגם נאצר הגדול. הסכר גם משמש כיום לייצור חלק גדול מצריכת החשמל של מצרים.

כשהגענו לאסואן בשעות אחר הצהרים המוקדמות גילינו, במידה מסוימת להפתעתנו, עיר גדולה, מערבית, נקייה ומסודרת באופן יחסי – במידה רבה ההיפך מלוקסור ממנה באנו. בדיעבד הסתבר לנו שאסואן הינה מרכז הנדסי וטכנולוגי משמעותי במצרים בשל סכר אסואן והמפעלים ההידרואלקטריים. בנוסף לכך מבקרים בה תיירים רבים משום שהיא משמשת כנקודת המוצא לשיט על הנילוס בספינות הקרוז הגדולות ללוקסור, ובשל כל זאת היא עיר משגשגת, עשירה ומתקדמת.

אסואן שימשה, עוד בימי קדם, כ- “שער” שהפריד בין מצרים ובין אפריקה. עד היום יש בה תרבות מצרית-נובית מעורבת. הנובים הם עם עתיק ששוכן באזור שבין דרום מצרים לצפון סודן. הם נבדלים מהמצרים במראה, בשפה ובמנטליות, ויש להם גאווה לאומית ומסורת של אירוח והכנסת אורחים. בהיבטים רבים של תרבותם, למשל הלבוש והעיצוב של הבתים והחנויות, הם אכן קרובים יותר לאפריקה מאשר למצרים.

לאחר שקיבלנו את החדרים בהוסטלים, הספקנו עוד לצאת לארוחת ערב טובה במסעדה נובית בשם King Jamaica שנמצאת על האי אלפנטינה (Elephantine) בנילוס.

יום 9

הקדשנו את היום לביקור באתריה השונים של אסואן.

אחרי ארוחת בוקר טובה, התחלנו במקדש פילה היפה והמרשים. במקור נבנה המקדש על אי דרומית לאסואן, אולם עם בנייתו של הסכר והצפת האזור הוא הועתק למקומו הנוכחי על אי אחר בסמוך לעיר.

לאחר מכן טיילנו בשוק היפה של העיר וקנינו מעט מזכרות, ואכלנו עוף צלוי בידיים במסעדת פועלים מקומית. שכרנו סירת מנוע ושטנו על הנילוס אל הכפר הנובי ששוכן בגדה המערבית. לאחר שיט רגוע של כמה דקות מצאנו את עצמנו באזור שקט ופסטורלי של הנילוס, בין כמה איים קטנים עליהם צומחים שיחי גומא ומעליהם עפות ציפורים רבות – ממש שמורת טבע בתוך העיר. מצרים לא מפסיקה להפתיע…

הכפר הנובי הוא בעצם שוק מזכרות תיירותי, אבל הוא מעוצב בצורה יפה ומושכת והמזכרות שאפשר למצוא בו הן כאמור בסגנון אפריקאי יותר – כך שהוא בהחלט שווה ביקור.

אחרי מקלחת ומנוחה בהוסטל יצאנו לארוחת ערב במלון Old Cataract – מוסד מפואר מהתקופה הקולוניאלית שאכסן בצל קורתו אינספור ידוענים מזה עשרות רבות של שנים. קיווינו לאכול ארוחת ערב מפנקת, אולם באופן אבסורדי הארוחה הייתה נוראית – בישול תפל וחובבני ברמה של גן ילדים. היינו כה מופתעים עד שהדבר הפך לאחת מהבדיחות של הטיול. בקיצור – אפשר לבקר במלון בשביל החוויה, אבל אל תבנו על הפן הקולינרי.

יום 10

אחרי ארוחת בוקר והתארגנות יצאנו עם נהג ורכב ששכרנו דרך ההוסטל לנסיעה אל אבו סימבל. האתר המרכזי (והיחיד) באבו סימבל הוא המקדשים המפורסמים החצובים בסלע שבנה רעמסס ה- 2, כסוג של עדות לכוחו ולעוצמתו. המקדשים הללו הועתקו ממקומם במאמץ אדיר בשנות ה- 60 עם בנייתו של סכר אסואן, כדי למנוע את הצפתם על ידי אגם נאצר. הדרך המקובלת לבקר במקדשים היא לצאת מאסואן בטיול מאורגן בשעה 4 בבוקר, לנסוע כ- 3 שעות לאבו סימבל, לבקר כשעה-שעתיים במקדשים עם מאות תיירים אחרים, ואז לצאת בדרך הארוכה חזרה. במקום זאת, אנחנו החלטנו לבלות לילה אחד באבו סימבל, ובצורה כזו לבקר במקדשים בניחותא בשעות אחר הצהרים כשהאתר ריק כמעט ממבקרים.

לאחר שהגענו לאבו סימבל גילינו עיירה נובית חביבה ומנומנמת. אכלנו ארוחת צהרים מצוינת במסעדה קטנה בשם New Abu Simbel, ולאחר מכן צעדנו לבקר במקדשים. ההחלטה לבלות כאן את שעות אחר הצהרים התבררה כנכונה ביותר – האתר עמד לרשותנו והיו בו מבקרים מועטים. בשלב מסוים מצאתי את עצמי לבד לגמרי בתוך המקדש הראשי של רעמסס – תחושה מיוחדת במינה. המקדשים האדירים אכן מרשימים בצורה בלתי רגילה – לדעתי הם שניים רק לפירמידות עצמן.

האתר נסגר בשעה 17:00 ונפתח שוב בשעה 18:30 למופע אורקולי (ייתכן שהשעות מושפעות מעונת השנה, כך שכדאי לבדוק). שני המופעים האורקוליים הנוספים הפופולריים במצרים הם בפירמידות בגיזה ובמקדש כרנך בלוקסור, אבל זה של אבו סימבל אמור להיות המוצלח ביותר. המופע אכן היה מרשים ויפה מאוד, ואני ממליץ עליו בחום.

סיימנו את הערב האחרון לטיול בארוחה קלה באותה מסעדה שבה אכלנו את ארוחת הצהרים.

יום 11

אחרי קימה מוקדמת, התחלתי את המסע הארוך והמתיש חזרה לארץ – טיסה מאבו סימבל לאסואן וממנה לקהיר, ולאחר מכן המשך מקהיר לת”א דרך עמאן.

בניגוד להערכה המוקדמת שלי הצלחתי להגיע בזמן לכל הטיסות, ואפילו פגשתי את המזוודה שלי בת”א !

טיפים נוספים

  • אוכל הוא כמובן עניין של טעם, אבל כולנו חשבנו שהמטבח המצרי פחות טעים מהאוכל המזרח תיכוני שיש בארץ, או ממטבחים אחרים כגון הלבנוני והסורי. אפשר כמובן למצוא הרבה חומוס ופלאפל, שנקרא טעמייה ועשוי מפול. המאכל העממי הוא כאמור הקושארי, ובמסעדות אפשר למצוא בשר על האש וסוגים שונים של תבשילים. לעומת זאת, הפיתות המצריות טעימות ונשנשנו רבות מהן במהלך הטיול. חובה כמובן לשתות מים מינרלים בלבד, אנחנו השתדלנו גם להימנע מירקות חיים כדי להפחית את הסיכון לחטוף הרעלה או קלקול קיבה. חלק משמעותי לדעתי מכל טיול הוא להתנסות במאכלים המקומיים ובאוכל רחוב – אכן עשינו זאת במקרים מסוימים, אך כדאי לזכור שמבחינת התנאים הסניטריים מצרים היא מדינת עולם שלישי ולכן חשוב להיזהר ולהפעיל שיקול דעת.
  • שאלה שחוזרת ונשנית בפורומים השונים היא שימוש בסלולרי. בניגוד למה שנאמר ונכתב, אני עשיתי חבילת סלולרי של הוט מובייל מהארץ והיא עבדה מצוין בכל המקומות שבהם ביקרתי. היתרון כמובן הוא שאפשר להישאר עם המספר הישראלי. אפשר גם לקנות כרטיס סים מקומי – מכיוון שלא הייתי בטוח שהחבילה אכן תעבוד, קניתי סים מצרי והתקנתי אותו במכשיר טלפון ישן שהבאתי איתי, כך שהיו לי שני מכשירים – אחד ישראלי ואחד מצרי.
  • מבחינת ההתנהלות עם כסף, כדאי להביא דולרים או יורו ולהמיר מידי פעם בהתאם לצורך. במקומות רבים אפשר גם לשלם בכרטיס אשראי, אולם לעיתים מכונות האשראי לא עובדות בצורה תקינה (יש לשים לב לכך בעמק המלכים – האשראי שם לא עבר ולכן כדאי לבוא עם כסף מצרי בכמות מספקת). אין גם בעיה להוציא כסף מצרי מכספומטים שמפוזרים בכל מקום, אבל מומלץ להשתמש באלה שנמצאים בתוך סניפי הבנקים.
  • הדרך המומלצת לנסוע בתוך קהיר היא כאמור אובר – המחירים זולים, המוניות זמינות ונקיות, הנהגים מנומסים ונחסך מכם כל האלמנט המתיש לעיתים של התמקחות וויכוחים. דרך נוחה וזולה נוספת להתנייד בקהיר היא המטרו. עם זאת, אובר זמינה כרגע רק בקהיר ולכן בערים אחרות אפשר להשתמש במוניות, אבל רצוי מאוד להתמקח עם הנהגים כי המחיר שהם ידרשו בתחילה יכול להיות פי שניים ויותר ממה שצריך לשלם.

זהו, תם ולא נשלם.

אם אתם מתכננים טיול דומה ויש לכם שאלות, אתם מוזמנים לפנות אליי בכתובת האימייל maaqsa@hotmail.com.

כמה פעמים רציתם לצאת לטיול וחיפשתם משהו מיוחד, מעבר למסלולים הסטנדרטיים ולאטרקציות המוכרות ?

מתכננים טיול ורוצים להפוך אותו למשהו ייחודי, מעניין ושונה? מחפשים מתנה מיוחדת ליום הולדת, יום נישואין, בר/בת מצווה, או כל אירוע משמח אחר ?

לחצו כאן לחוויית טיול ייחודית למטייל העצמאי

טיול מהנה !

עמיר.


Tags:

טיולים


Persons:

No persons to show.

Leave a Comment:

Previous story by user amirs

Next story by user amirs