בסוף חודש אפריל 2023 ערכנו טיול קצר של סופשבוע בנאפולי יחד עם בתנו בת ה- 10. הסיבה “הרשמית” לטיול הייתה צפייה במשחק כדורגל בליגה האיטלקית לקראת זכייתה של נאפולי באליפות אחרי יותר מ- 30 שנה, מאז ימיו של מראדונה, אבל באמת שלא צריך סיבה מיוחדת כדי לנסוע לאיטליה שוב ושוב…
השחקן הארגנטינאי המנוח נחשב אגב, עד היום, לאלוהים בשר ודם בנאפולי, ותמונות שלו מפוזרות בכל מקום במרכז העיר – במיוחד כעת כשהיא מקושטת כולה לקראת הזכייה המחודשת ההיסטורית באליפות.
כמה פעמים רציתם לצאת לטיול וחיפשתם משהו מיוחד, מעבר למסלולים הסטנדרטיים ולאטרקציות המוכרות ?מתכננים טיול ורוצים להפוך אותו למשהו ייחודי, מעניין ושונה? מחפשים מתנה מיוחדת ליום הולדת, יום נישואין, בר/בת מצווה, או כל אירוע משמח אחר ?לחצו כאן לחוויית טיול ייחודית למטייל העצמאי |
נאפולי היא עיר קשוחה, מחוספסת, מלוכלכת ואותנטית, אבל במקביל גם חמה, תוססת ומרתקת – מסוג המקומות שמתאהבים בהם לגמרי או שלא מתחברים אליהם כלל. ביקרנו בעבר כבר פעמיים באזור נאפולי – סורנטו, הווזוב, דרך אמלפי, קאפרי ופומפיי, ואף בילינו כמה שעות בעיר, אולם הפעם הקדשנו את סוף השבוע כולו לנאפולי עצמה ולא יצאנו ממנה ליעדים אחרים.
אפשר למצוא תיאורים של הטיולים הקודמים שלנו באזור כאן:
תיאור הטיול
יום 1
נחתנו בשדה התעופה של נאפולי בשעות אחר הצהרים ולקחנו מונית אל המלון במרכז העיר. אפשר לתאם הסעה מראש עם אחד מהנהגים שפרטיהם מסתובבים בין הישראלים בקבוצות הפייסבוק והוואטסאפ השונות, אך אין בכך צורך – מחיר הנסיעה מהשדה אל העיר נע סביב 25-30 יורו למונית בכל מקרה.
הזמנו מראש סיור להכרת המרכז ההיסטורי של נאפולי עם ליאור – ישראלי שחי ליד נאפולי עם משפחתו ועורך סיורים בעברית בעיר ובסביבותיה. הטיסה שלנו איחרה בשעה וחצי ולכן הספקנו בקושי להגיע לסיור שהחל בשעה 16:30. במהלך הסיור שוטטנו בקבוצה קטנה בליבה של נאפולי – רובע ספאקנאפולי, טעמנו מאכלים מקומיים שונים (שימו לב שזהו לא סיור אוכל בהגדרה – ישנם סיורים אחרים כאלה), וקיבלנו המון הסברים מעניינים מליאור על העיר וההיסטוריה שלה, ובעיקר על תושביה והמאפיינים הייחודיים שלהם. הסיור היה נהדר והוא מספק לדעתי מסגרת מצוינת להיכרות ראשונית עם נאפולי, אפשר למצוא פרטים נוספים באתר של ליאור:
הסיור נמשך כ- 3 שעות, ואחריו המשכנו לשוטט במרכזה היפה של העיר שהיה תוסס, הומה ומלא במקומיים ותיירים. העיר מקושטת כולה לקראת הזכייה באליפות והרחובות מלאים בסרטים בצבעי הקבוצה המקומית – תכלת ולבן, תמונות, פוסטרים ושלטים – קרנבל ססגוני של ממש.
צעדנו ברגל אל הרובע הספרדי היפה וביקרנו בציור הקיר הידוע של מראדונה ברחוב Via Emanuele de Deo 46 – מקדש של ממש לאליל הכדורגל שהביא במו רגליו שתי אליפויות היסטוריות לנאפולי בשנים 1986/87 ו- 1989/90. צריך להבין שהכדורגל באיטליה בכלל, ובנאפולי בפרט, הוא דת של ממש. בדרום איטליה, העני והמוזנח ביחס לצפון העשיר והמפותח, הכדורגל הוא הרבה יותר מ- “סתם” ספורט, והוא משמש גם כגורם מלכד וסמל של גאווה ושייכות.
אכלנו ארוחת ערב פשוטה אך מצוינת של פסטה באחת מהמסעדות הרבות ברובע הספרדי וחזרנו למלון, עייפים אך מרוצים.
יום 2
אחרי ארוחת בוקר קלה באחד מבתי הקפה ליד המלון, צעדנו ברגל אל שוק האוכל Mercato della Pignasecca הצבעוני שנמצא בין הרובע הספרדי למרכז העיר ההיסטורי. בשוק ניתן למצוא חנויות ודוכנים שונים שמוכרים דגים, פירות ים, ירקות, פירות ומוצרי אוכל נוספים.
לאחר שיטוט קצר בשוק עלינו ברכבל מתחנת Montesanto הסמוכה אל טירת Castel Sant’Elmo, אחת מנקודות התצפית הטובות ביותר על נאפולי והסביבה כולה. כרטיס כניסה לטירה עולה 5 יורו, מומלץ מאוד לטפס אל החומות מהן נשקף נוף מרהיב לכל עבר. ביום שבו אנחנו ביקרנו בטירה הייתה ראות מושלמת ויכולנו לראות היטב את כל העיר, את מפרץ נאפולי, הווזוב האימתני שמתנשא ממול, קו החוף של סורנטו ואף את האי קאפרי באופק.
המשכנו במונית לשוק Mercato Caramanico a Poggioreale לקצת שופינג. השוק פתוח בימי שישי, שבת וראשון בבוקר בלבד, הוא מרוחק קצת ממרכז העיר ונמצא בפרבר יותר מוזנח שלה – בעבר היה כאן בית כלא… זהו לא שוק תיירותי אלא שוק של מקומיים, וניתן למצוא בו בגדים, נעלים ו- Accessories במחירים זולים יחסית.
מהשוק לקחנו מונית להרקולנאום – העיירה-האחות הקטנה יותר של פומפיי, שנחרבה יחד איתה בהתפרצות הגדולה של הווזוב בשנת 79 לספירה, והשתמרה בזכות האפר והבוץ הגעשי שכיסו אותה. בפומפיי ביקרנו כמה פעמים בעבר, ולכן החלטנו הפעם לבקר גם בהרקולנאום.
לפני הכניסה לאתר העתיקות עצרנו לארוחת צהרים מצוינת במסעדה סמוכה בשם Bistrot Italia עליה קיבלנו המלצה מחברים.
אתר העתיקות של הרקולנאום קטן הרבה יותר מפומפיי. העיר עצמה הייתה קטנה יחסית, ורק שטח קטן ממנה נחפר משום שרוב מאמצי החפירות מאז המאה ה- 18 הופנו לפומפיי, ומכיוון שבתי העיירה המודרנית ארקולנו בנויים מעל לעתיקות. הבתים והרחובות של הרקולנאום השתמרו במצב מצוין יחסית, כך שהאתר בהחלט שווה ביקור גם אם הייתם בפומפיי.
חזרנו לנאפולי באמצעות הרכבת מתחנת Ercolano Scavi לתחנה המרכזית Garibaldi, משם לקחנו מטרו למלון.
אני עוד הספקתי לעשות סיבוב קצר בגלריית אומברטו הראשון – מבנה גדול ויפה מסוף המאה ה- 19 שמשמש כמרכז קניות (בדומה לגלרית ויטוריו אמנואלה השני במילאנו), בכיכר Plebiscito רחבת הידיים וב- Via Toledo שהיה הומה אדם ותוסס.
בערב יצאנו לארוחה של פיצה מעולה בפיצרייה מקומית, וקינחנו, איך לא, בכמה מאפים מקומיים ובגלידה איטלקית משובחת.
יום 3
היום הוקדש כמעט כולו למטרה המרכזית שלשמה הגענו לנאפולי – משחק הכדורגל בין נאפולי וסלרניטנה, שיכול היה להבטיח את זכייתה של נאפולי באליפות איטליה ב- 2022/3. העיר כולה הייתה בטירוף מוחלט, ולאור החגיגות הצפויות הוכרז על סגירת המרכז לנסיעה של רכבים והפסקת חלק משירותי התחבורה הציבורית.
בבוקר, לפני שיצאנו למשחק, הספקתי עוד לבקר ב- “נאפולי התת-קרקעית”. נאפולי הוקמה על ידי מתיישבים יווניים במאה ה- 6 לפני הספירה. פירוש שמה הוא ניאה + פוליס ביוונית עתיקה, כלומר “העיר החדשה”. בדומה לערים עתיקות רבות, גם נאפולי בנויה שכבות-שכבות. מתחת לרחובותיה ולבתיה של העיר בת ימינו השתמרו שרידים וחורבות מהתקופות היוונית, הרומית, הביזנטית והימי-ביניימית. ישנם כמה אתרים ברחבי העיר שבהם ניתן לרדת מתחת למפלס הרחוב ולראות חלק מהשרידים הללו, הידוע ביותר הוא נאפולי התת-קרקעית, או Napoli Sotterranea, שנמצא ממש בלב המרכז ההיסטורי. אפשר לבקר באתר רק במסגרת סיור מאורגן עם מדריך שנמשך כשעה וחצי, בחלק מהזמן יוצאים סיורים באיטלקית ובחלק באנגלית. אפשר להזמין לסיור כרטיסים מראש, אך ניתן גם פשוט להגיע ולהמתין בתור.
הסיור היה מעניין מאוד והמדריך היה מצוין. מסתבר שמתחת לנאפולי המודרנית משתרעת עיר תת קרקעית של ממש, שמבוססת על מערכת המים העתיקה מהתקופה היוונית והרומית. תושביה של נאפולי השתמשו במערכת התעלות התת קרקעית גם במהלך מלחמת העולם השנייה כמקום מפלט מההפצצות, בדומה לתושבי לונדון וערים אחרות שהסתתרו במנהרות הרכבת התחתית. הסיור כלל גם ביקור קצר בשרידי האמפיתיאטרון של נאפולי הרומית, שמסתתרים במרתפי הבניינים הסמוכים.
אתר האינטרנט של Napoli Sotterranea, בו ניתן למצוא פרטים על שעות פתיחה ולהזמין כרטיסים:
https://www.napolisotterranea.org/en
משחק הכדורגל היה אמור להתחיל בשעה 15:00, וכדי להקדים ולמנוע תקלות אפשריות החלטנו לצאת לכיוון אצטדיון מראדונה שנמצא ממערב לעיר כבר בשעה 12:00 באמצעות רכבת המטרו. כשהגענו לתחנה גילינו שמאות אנשים צובאים על פתחה, והיה לנו ברור שלא נצליח להיכנס… ניסינו לחפש מונית, אולם בשל עומס המבקרים וסגירת הכבישים המתוכננת לא הצלחנו. בסופו של דבר מצאנו נהג מונית שהסכים לקרב אותנו לאצטדיון ככל שניתן, במחיר מעט מופקע כמובן. העיקר – הצלחנו להגיע למשחק, וצעדנו אל האצטדיון עם אלפי האוהדים השרופים של נאפולי ששרו שירים, הניפו שלטים ואף זרקו חזיזים.
מילה על משחק כדורגל בנאפולי – אוהדי הכדורגל בעיר נחשבים לחמי מזג במיוחד, וכבר בערב לפני המשחק התחלנו לשמוע קולות של חזיזים ונפצים ברחבי העיר. המראה של האוהדים נראה אולי מאיים, אבל כדורגל באיטליה הוא אירוע משפחתי וראינו לא מעט ילדים קטנים שהגיעו עם בני משפחתם לצפות במשחק. במגרש עצמו הייתה נוכחות מאסיבית של משטרה והכל היה מסודר ומאורגן, כך שבשורה התחתונה אין לדעתי מה לחשוש.
בנוגע לרכישת כרטיסים – דרך אחת היא באמצעות סוכנים ומתווכים בארץ או באיטליה. בדקתי עם כמה כאלה, אבל חלקם כלל לא מוכרים כרטיסים לליגה האיטלקית (רוב הישראלים קונים כרטיסים למשחקים בליגה הספרדית או האנגלית הפופולריות יותר), ואחרים ביקשו מחירים גבוהים מאוד. בסופו של דבר, אחרי קצת מחקר והתייעצות בקבוצות הפייסבוק, הצלחתי להבין כיצד רוכשים כרטיס ישירות באתר של הקבוצה. כדי לעשות זאת, ראשית יש לרכוש כרטיס חבר שנקרא Fidelity. החברות מאפשרת רכישת כרטיסים למשחקים עצמם במהלך כל העונה. עד כמה שהבנתי, בחלק מהמקרים כרטיס Fidelity אחד מאפשר לרכוש כמה כרטיסים למשחק, אבל במקרה של המשחק הספציפי שאליו הלכנו היה אפשר לקנות כרטיס אחד בלבד – כך שהיינו צריכים לרכוש 3 כרטיסי Fidelity. כרטיס Fidelity עולה 20 יורו, אבל מכיוון שמדובר על כרטיס פלסטיק שנשלח בדואר צריך להוסיף עוד 40 יורו דמי משלוח… אפשר לשלם דמי משלוח פעם אחת עבור מספר כרטיסי Fidelity. בכל מקרה, אין צורך להמתין לקבל את כרטיס ה- Fidelity עצמו בדואר, ואפשר להגיע למגרש עם הדפסה של אישור הרכישה. אחרי שיש כרטיסי Fidelity, אפשר לרכוש כרטיסים למשחק הספציפי. מכירת הכרטיסים נפתחת כשבוע-שבועיים לפני המשחק עצמו. רוב הכרטיסים נמכרים כמובן מייד, אבל אנחנו הצלחנו למצוא כמה כרטיסים אחרונים. במגרש יש כמה אזורי ישיבה – הטובים ביותר לצפייה הם בצדדים, הפחות טובים הם באזורי הקשתות מאחורי השערים ונקראים Curva. בחלק העליון של ה- Curva יושבים האוהדים השרופים של הקבוצה – האולטראס. אנחנו הצלחנו למצוא כרטיסים בחלק התחתון של Curva A, הראות בסה”כ הייתה סבירה בהחלט. כרטיס למשחק עלה לנו, כולל הכל, כ- 90 יורו – סכום סביר מאוד, בוודאי בהשוואה לעלויות של רכישה דרך סוכנים. למגרש עצמו חובה להגיע עם הדפסה של הכרטיסים ושל כרטיסי ה- Fidelity ועם הדרכונים – בכניסה בודקים את הכרטיסים עצמם ואת זהות הקונים בקפדנות.
חוויית הצפייה במשחק הייתה אירוע יוצא דופן וחד פעמי. אצטדיון שלם, מלא בעשרות אלפי אוהדים לבושים בתכלת-לבן, שלא מפסיקים לשיר, לצעוק, לעודד ולנופף בדגלים ובשלטים. במחצית השנייה הובילו הנאפוליטאנים 1:0 והיו קרובים לזכייה באליפות, מה שגרם לקהל להשתולל בטירוף, אבל לקראת סוף המשחק הבקיעה סלרניטנה שער משווה מפתיע – בבת אחת האצטדיון השתתק כולו והשתררה דממה מוחלטת של הלם למספר שניות. בסופו של דבר המשחק נגמר בתיקו וההכרעה עברה לאחד מהמשחקים הבאים.
בסיומו של המשחק יצאנו לכיוון תחנת הרכבת, וגילינו שוב שהיא מלאה עד אפס מקום ולא ניתן להיכנס אליה. ניסינו לצעוד לתחנה סמוכה, אך לאחר המתנה של כחצי שעה הבנו שהרכבת לא מגיעה. אפילו המקומיים היו מבולבלים ולא היה ברור אם אכן תגיע רכבת ומתי. בסופו של דבר התחלנו, ביחד עם מאות אוהדים נוספים, לצעוד חזרה לעיר ברגל – מרחק של כ- 5 ק”מ. הגענו אחרי כשעה וקצת של הליכה – בהחלט חלק מהחוויה יוצאת הדופן. לסיכום נושא התחבורה אל ומהאצטדיון – אני מעריך שהמשחק הספציפי הזה היה חריג ושבמשחקי ליגה רגילים הרכבות עובדות בצורה תקינה, אולם בכל מקרה מומלץ מאוד לצאת למגרש מוקדם ולקחת בחשבון שהחזרה יכולה לקחת זמן רב.
אתר האינטרנט של קבוצת הכדורגל של נאפולי:
לאחר שהגענו חזרה לעיר, שוטטנו קצת במרכז וחיפשנו מסעדה – אבל הכל היה מלא וברוב המסעדות היה תור ארוך של ממתינים. בסופו של דבר התיישבנו שוב במסעדה מאתמול בערב, ונפרדנו מנאפולי בארוחת ערב איטלקית טיפוסית של פסטות.
אם אתם מבקרים בעיר בתקופה עמוסה, כדאי לקחת בחשבון שהנאפוליטנים אוכלים בשעות מאוחרות. שעות השיא הן בין 19:00 ל- 22:00 ורוב המסעדות מלאות עד אפס מקום. אם אפשר עדיף להזמין מקום למסעדה מראש, או לפחות לבחור אחת שנראית לכם ולהמתין בתור שיתפנה בה מקום – אם תשוטטו בין מסעדות בניסיון למצוא משהו פנוי, לא בטוח שתמצאו.
יום 4
הטיסה שלנו חזרה לארץ המריאה בשעה 6:00 מנאפולי. הגענו לשדה בשעה 4:00 עם מונית שעלתה הפעם 35 יורו. שימו לב שהשדה פתוח גם קודם לכן אבל דלפקי הצ’ק אין מתחילים לעבוד רק בשעה 4:00 ובדיקת הביטחון בשעה 4:30, כך שאין שום צורך (או טעם) להגיע מוקדם יותר.
טיסה
יש כמה אפשרויות להגיע בטיסה ישירה מהארץ לנאפולי נכון לתחילת 2023. אנחנו טסנו עם חברת Wizz Air שמפעילה טיסה יומית הלוך וחזור. הטיסה חזרה לארץ אמנם יוצאת כאמור בשעה מוקדמת יחסית, אבל מבחינתנו זה היה נוח.
העלות הייתה כ- 1000 ₪ לכרטיס עם מזוודה, בחירת מקום ו- Wizz Air Priority.
מלון
מרכזה של נאפולי אינו גדול באופן יחסי ונוח מאוד להליכה. האזורים המומלצים ללינה הם המרכז ההיסטורי או הרובע הספרדי, כך שאפשר להגיע ברגל לכל האתרים המרכזיים בקלות.
יש כמובן המון אפשרויות לינה שונות בנאפולי. אנחנו ארגנו את הנסיעה ברגע האחרון ממש והעיר הייתה מלאה לגמרי – כל המלונות המומלצים שבדקנו היו תפוסים ובאופן כללי מצאנו מעט מאוד מקומות עם חדרים פנויים.
בסופו של דבר הזמנו חדר לשלושה במלון NH Napoli Panorama שממוקם במרכז העיר, בין הרובע הספרדי והמרכז ההיסטורי וסמוך ל- Via Toledo המרכזי. המלון מודרני ונוח, החדר היה גדול מאוד, מרווח ומאובזר. ביקשנו חדר שקט עם נוף וקיבלנו חדר בקומה ה- 30, הגבוהה ביותר במלון, עם נוף נהדר לכל העיר והמפרץ. המחיר היה כ- 650$ ללילה – יקר יחסית, אבל בהתחשב ברמה של המלון ובעומס יוצא הדופן שהיה בעיר באותו סוף השבוע, קיבלנו תמורה מצוינת.
אוכל
ביקור בנאפולי, ובאיטליה בכלל, אינו שלם כמובן בלי האוכל המקומי הטיפוסי. נאפולי היא, כידוע, מולדתו של המאכל הפופולרי בעולם – הפיצה. הפיצה של נאפולי היא עגולה, רכה ועם בצק תפוח, בניגוד לפיצה הרומאית שנחתכת לריבועים והיא קשיחה וקריספית יותר.
ניתן למצוא בנאפולי הרבה פיצריות ידועות ומומלצות, אולם אם נודה על האמת – הפיצה של כל פיצרייה, אפילו אלה המוכרות פחות, תהיה נהדרת. פיצרייה מפורסמת אחת, רק לדוגמא, בה אכלנו באחד מביקורינו הקודמים בעיר, נקראת Antica Pizzeria Port’Alba ומתהדרת התואר “הפיצרייה העתיקה ביותר בעולם”. היא נוסדה בשנת 1830 והפיצה שלה אכן מצוינת.
מאכל רחוב נוסף שאפשר למצוא בנאפולי הוא פיצה מטוגנת – כיס בצק גדול שבתוכו רוטב העגבניות והגבינה. ישנם כמה מקומות שמתמחים בהכנת הגרסה הזו ויש בהם לעיתים תור גדול של ממתינים, אבל אני חייב לציין שלדעתי האישית הפיצה הרגילה טעימה הרבה יותר…
מאכל נאפוליטני מפורסם נוסף הוא הספוליאטלה – מאפה מתוק וממכר שנמכר בבתי קפה ומאפיות רבות ברחבי העיר. גם כאן יש מאפיות מסוימות ידועות שהספוליאטלה שלהן היא “הכי הכי”, אבל הוא יהיה טעים בכל מקום שבו תנסו אותו.
פרט לכך אפשר כמובן ליהנות משאר מטעמי המטבח האיטלקי – פסטות במגוון רטבים, דגים ומאכלי ים נהדרים, מוצרלה, ארנצ’יני – כדורי אורז מטוגנים, ועוד ועוד. גם הקינוחים האיטלקיים נהדרים, ובראשם הטירמיסו הקלאסי והגלידות הנהדרות, והקפה האיטלקי מצוין – בנאפולי מכינים אותו בצורה מעט שונה והוא סמיך ועשיר מאוד.
זהו, תם ולא נשלם. אנחנו לאיטליה עוד נחזור, ככל שיתאפשר לנו.
אם אתם מתכננים טיול דומה ויש לכם שאלות, אתם מוזמנים לפנות אליי בכתובת האימייל maaqsa@hotmail.com.
כמה פעמים רציתם לצאת לטיול וחיפשתם משהו מיוחד, מעבר למסלולים הסטנדרטיים ולאטרקציות המוכרות ?מתכננים טיול ורוצים להפוך אותו למשהו ייחודי, מעניין ושונה? מחפשים מתנה מיוחדת ליום הולדת, יום נישואין, בר/בת מצווה, או כל אירוע משמח אחר ?לחצו כאן לחוויית טיול ייחודית למטייל העצמאי |
טיול מהנה !
עמיר.
